״את נראית לי כמו אחת שאוהבת פור פליי ארוך״ הוא מכריז, ואני מחייכת ודוחפת עוד חתיכת פנקייק לתוך רוטב קרמל חם ומדמיינת איך אני שוקעת בתוך אמבטיה של הקרמל החם הזה.
״תגיד לי רגע, שנים שאנחנו כבר חברים ועובדים ביחד, ומכל מה שיכולת לחשוב עליי, זה מה שאתה חושב?״ אני צוחקת.
״כן, למרות שאת דורסת אנשים כמו בולדוזר, יש לך נפש עדינה ורכה״
״כן. אתה צודק״ אני מסכמת. אחרי הכל, יש דברים שעדיף שלא יידע.
על כביש החוף בדרך חזרה המחשבות מסכמות את היום שהיה, וחושבת עד כמה מושלם יכול היה להיות אם הייתי נכנסת הביתה והיית בא לדפוק לי מכות.
למה? כי זאת מתנה נהדרת ליום מושלם. זה להפוך מטורנדו של מיליארד מחשבות, למעיין רגוע וצלול ובו יש רק רצון אחד: לעבוד את הזין שלך. לרצות את היד הקשה פולשת, מועכת ומסמנת באכזריות. קצוות שיער סוררות נדבקות על הלחיים הדביקות מרוק וכשאנסה להזיז אותם בנשיפות אתה תבוא לעזרה ותדפוק לי סטירה. אני רוצה צריכה להתחנן ולשנוא אותך ולקלל בקללות של סוחר עצבני, להתעצבן כשעוד סטירה תעוף ולחייך בחיוך מדמם. אני רוצה צריכה להתחנן לזין שלך ולהיחנק עליו כשתתיר לי לבסוף, הופך אותי לחור. חור מטומטם של בחורה מטומטמת. וכשתצא לרגע ואשתולל תדרוך עליי עד שאבין מה זה באמת לפגוש את הרצפה.
״תתרכזי. את נוהגת״ אני שומעת אותו נכנס לי לראש.
אני נזכרת איך בשיחה עם חבר לא מזמן הוא אמר לי שמכל הדברים שהוא הכי אוהב, הוא רק רוצה לרדת לאישה. זה כל מה שמעניין אותו. ״וזאת הסיבה שהחברות שלנו לא תחצה גבולות אפלטוניים״ עניתי.
מצחיק. אם הייתי רוצה הייתי מכניסה אותו למיטה. אבל מה שאני רוצה צריכה זה שתפשק אותי ותירק ותחדור ותכריז בעלות על הנכס בזמן שאפרפר מכאב ואושר ואנהם בשפה לא ברורה כשתחליט שהשיער שלי יכול לשמש כמושכות ואני ארגיש שבעוד רגע המפרקת שלי יוצאת מהמקום. שתביט לי בעיניים ואראה שם אינסוף רגשות מתפוצצים.
שתשנא אותי. ותאהב אותי ותשנא אותי על שאתה אוהב אותי כל כך.
שתעשה מה שאתה רוצה כי ככה אתה רוצה.
ושתפנה לי מקום בחזרה. בלב שלך ועל המדף בספריה.
לפעמים, כל מה שאני צריכה, זה שידפקו לי מכות וידפקו לי את הצורה.
(ולשולחי ההודעות המוזרות - לא, זאת לא אני בתמונה)
