אין ספק שמיה34 היא דמות ממכרת, כזאת שאפשר לקרוא ברצף עמוד אחרי עמוד בעיקר אם מחפשים את הפשטות והקלילות הזורמת במילים עם תמונה מתאימה שרק מאכילה עוד ועוד את הדמיון.
אנשים מתאהבים במיה34, מאמינים שיש בה עומקים ובטוחים שהם ורק הם יצליחו לגעת בה, להציל אותה, להשפיט אותה ולזיין אותה.
מיה34 תהיה, לצערי, לנצח בת 34 כי הייתי מטומטמת מספיק כדי להוסיף מספר כשסתם ׳מיה׳ כבר היה תפוס.
מיה34 חיה בגלקסיה שאין בינה ובין המציאות שום קשר. חלק ממה שקרה לה היה אמיתי, אבל עם הרבה הגזמות ספרותיות ודברים שאולי היתה רוצה שיקרו ויכולים להתקיים רק במרווחים שבין המילים, באותן נשימות שאי אפשר כמעט לשים אליהן לב. הרבה מן האמת מתערבב עם הדמיון.
מעטים מאוד כאן מכירים את מי שאחראית לבריאתה של מיה34. את הדמות שמורכבת מהרבה גאונות, הרבה חדות, ציניות, והרבה מאוד עצב.
אני מניחה שאם הייתי נותנת לאנשים מהחיים ה׳רגילים׳ שלי להכיר ולקרוא את מיה34, אני חושבת שהם לא היו ממש מופתעים אבל זה משהו שלא אעשה מהסיבה הפשוטה, שזה המקום שבו יש לה חופש להתקיים ללא ביקורת, ללא הרמת גבה וללא חקירות.
אבל מיה34 היא לא אני.
וכשאתם שולחים הודעות ובטוחים שאתם ורק אתם תצילו או תכבשו או לא יודעת מה - אתם לוקחים את האשליה ודורשים ממנה להפוך למציאות.
ובמציאות, אני לא מי שאתם חושבים.
אז די.
