מלכודות של מילים

אתה חג סביבי

כמו נץ שמשחר לטרף.

אתה למעלה ואני למטה, ידיי פרושות קדימה, הראש מורכן, הגוף כולו מקופל לכדי כדור חצי עגול ומושלם. 

מסתובב, ועוד סיבוב, ועוד אחד ושקט מסביב. בתוך השקט הזה כל צעד שלך נשמע לי באוזניים כהד מהדהד. 

מתיישב על הספה ושותק. 

"לא לזוז". אתה אומר. 

ואני שם, באותה תנוחה. והשדים בתוכי צוחקים, "מי הוא שיגיד לך לא לזוז?! זוזי זוזי" ואני נעה בתנועה קטנה. 

אתה מרגיש את הכל, קם מהספה, נעמד מולי ומתכופף קרוב אליי.

"לא לזוז". אתה אומר. "אפילו לא מילימטר אחד קטן". 

כל דקה מרגישה כמו נצח. ברור לי הרי שלא אחזיק מעמד. 

"שלא תחשבי להרים את הראש שלך, שלא תחשבי על כלום". 

וברגע אחד של ניצחון השדים עליי אני מרימה את הראש במבט של "נו, מה?!"

המבטים שלנו מצטלבים. הרי לזה כל כך חיכית. 

סטירה.