לפני 7 שנים. 26 בנובמבר 2016 בשעה 18:31
כל בית צריך שולחן.
כדי שאוכל לזחול תחתיו ולהיעלם לרגע.
לשמוע אותך אומר: "אני ממליץ לך לצאת החוצה עכשיו כי אם אחכה עוד הרבה את תשלמי על זה"
ולתהות אם עדיף לי לצאת עכשיו או להישאר להיעלם שם למטה.
כל בית צריך מיטה.
אבל אחת כזאת בלי ארגז מצעים תחתיה.
כדי שברגעים קשים מדיי אוכל לברוח ולזחול תחתיה, לסדר את הנשימה, להתכדרר ולהתכרבל שם.
לפקוח עיניים ולראות את קצות הנעליים שלך, שחורות ומבריקות. רגל שמאל שלך מטופפת על הפרקט בחוסר סבלנות.
"אני מציע לך לצאת" אתה תגיד
ואני בכלל לא שם, כבר מזמן יצאתי למימד אחר.
ואז תתכופף ותסמן לי "בואי" עם האצבע, ואני אתקרב לאט לאט, אפי יגע בזהירות באצבע שלך. ואתה תלטף לי את הראש ובלי שאשים לב תתפוס את הקולר ותמשוך אותי החוצה.
"קדימה, ממשיכים". אתה תגיד.
המסע הזה רק התחיל.
