פגישת צהריים על הבר במסעדה הקבועה שלי.
"נעשה צ'ייסר?" הברמן שואל את שני הגברים שישבו לידנו.
"בהחלט" הם עונים.
הוא מוזג להם והם מרימים, מסתכלים אליי ואומרים בחיוך: "בהצלחה בדרך החדשה".
"אז אני מבינה שהקשבתם לשיחה שלנו" אני מחייכת.
"את על הבר, זה אומר שכל מי שיושב לידך מעורב בשיחה גם כן." ענו בחיוך.
"ומה אתם עושים בחיים אם יורשה לי לשאול?"
"אנחנו עובדים בחברת ייעוץ לעסקים" הם ענו.
"אז תנו לי עצה" אני מחייכת "ורגע עם הצ'ייסר, אני רוצה גם"
"עצה עסקית?"
"לא" אני עונה, "עצה לדייטים כי אני חדשה בעולם הזה" אני עונה ומורידה את הצ'ייסר.
"אספר לך את סיפור הניסוי על החולדה: לקחו חולדה ושמו אותה בקופסה עם פדלים. אם היא לחצה על הפדל הראשון, היא חטפה זרם חשמלי. אם היא לחצה על הפדל השני יצאה לה קוביית סוכר. בפעם הראשונה החולדה לחצה על הפדל הראשון, חטפה זרם חשמלי והתרחקה. לאחר מכן היא לחצה על הפדל השני ויצאה לה קוביית סוכר. אז היא פשוט המשיכה ללחוץ עוד ועוד על הפדל השני כדי לקבל את קוביית הסוכר ולא התקרבה עוד לפדל הראשון.
אז איך אני מקשר לך את זה עכשיו לעולמות של דייטינג? כי יש נשים שיוצאות עם גבר ומקבלות זרם חשמלי במקום קוביית סוכר, אז הן אומרות לעצמן שאולי הוא נתן להן זרם חשמלי אבל הוא בכלל התכוון לתת להן קוביית סוכר ואולי מאחורי או מתחת לזרם הזה תחכה להן קוביית הסוכר. היא לא תחכה. העצה שלי אליך: תהיי חולדה. צאי לדייט, תרגישי זרם חשמלי שלא עושה לך נעים - אל תמשיכי, לא תחכה לך שם קוביית סוכר. תתקדמי הלאה וחפשי את קוביית הסוכר. תהיי חולדה."
חייכתי.
כי לכי תסבירי לשני מבוגרים שם על הבר שאני מחפשת את החשמל. את הזרם. שאני נועצת ציפורניים ומגרדת שכבות עד שאני נוגעת בחשמל החשוף כי הסוכר הזה שם, זה לא קובייה, זה פאקינג סוכר מקורמל וזה הדבר הכי מעיף בעולם.
