מלכודות של מילים

ריחות של חומר חיטוי. מתיישבת על הכסא. מתרווחת. שולחת יד לאחור. עוצמת עיניים. נושמת לאט דרך האף. רעש הזמזום ממלא את החדר ואת האוזניים. אין למחשבות שלי שום סיכוי להישמע עכשיו. קור מורגש על העור. רטט. מחט קטנה שמתחילה לדקור ולצייר. חיוך מתמרח ומתרחב לי על כל הפנים. הכאב. הכאב הזה. זה כל כך נעים. נושמת עמוק דרך האף. מתמסרת. מתמכרת. מחייכת. מרחפת. "הכל בסדר?" הוא שואל. "הכל נפלא" אני עונה ומחייכת. "זהו, סיימנו." הוא אומר כעבור כמה דקות. אני מסתכלת על היד שלי. מחייכת. איזו חוויה. היא צילמה אותי תוך כדי ובסוף שלחה לי את התמונה. מאושרת. 

יש קעקוע ראשון. 

הבא כבר בדרך.