"את מקרה מעניין" המטפל שלי פותח במונולוג, "מצד אחד את מתנהלת בצורה מכובדת, מכבדת וכך גם כל הסובבים אותך. את אוהבת את המגע שלך עדין, מלטף, חם, מחבק, ועדיין את פונה למקום הכי מתעלל, מבזה ומשפיל"
"זה כלל לא כך, ואני מוכרחה להודות שבתור מי שמכיר את עולם הבדסמ, אני קצת מופתעת שכך אתה חושב" אני עונה.
"כי כשאני במקום הכי נמוך שלי, עומד מישהו שדווקא עכשיו מכבד אותי יותר מכל. כי ברגע הזה בחרתי להפקיד בידיו את הפחדים שלי, את הכעסים, את הרגשות, כן - במובן מסוים אפילו את חיי. מי כמוני וכמוך יודעים כמה נזק אדם יכול להסב לאחר, פיזי ונפשי. וכמעט כמו החיבוק, הליטוף, הרוך והעדנה - גם כאן יש ממנה המון"
"את צודקת" הוא אומר.
"אני יודעת" אני מחייכת. "אבל אני מודה שכן קורה משהו אחר שלא קרה בעבר. אין באמת כבוד בין אחד לשני עוד לפני שלב הסשן."
"תני לי דוגמה" הוא מבקש
"הנה, אתמול, מישהו פנה אליי בהודעה. עניתי לו שאני לא מעוניינת להכיר. עניתי כי יש בי את הנימוס הבסיסי לענות לאדם. מה הוא עשה בתמורה? ענה לי: עכשיו ממש סיקרנת אותי, הנה הטלפון שלי, תתקשרי אליי, עכשיו, אני מחכה!"
המטפל שלי פורץ בצחוק.
"אני שמחה שזה משעשע אותך, אבל אותי זה לא. כי מי שעשה את זה, יצר שם רע לא רק לעצמו אלא לכל המין הגברי. כשאני מבקשת ממישהו תמונה והוא שולח לי תמונה של הזין שלו זה לא נעים לי. לא מעניין אותי הזין שלך, סביר להניח שבשלב מסוים הוא כן יעניין אותי, אבל בחייאת, לשלוח לי תמונה של הזין שלך? זה דוחה, זה פוגעני וזה לא נעים. להפקיד את הביטחון שלי, בפני מישהו כזה? בחלומות."
"אוקיי, אז במקרה נפלת על פסיכופת"
"לא, לא" אני עונה. "גם אתה, וגם אני, מסתבר, לא באמת מבינים את העולם. כך זה עובד עכשיו. אני חיה בעולם שבו אחרי עשר דקות שיחה, הוא מבקש ממני להכניס יד לתחתונים כי הוא רוצה לשמוע אותי גומרת. ואני לא צדקנית, לא צדיקה ודרכי לגן עדן לא נסללת ברגעים אלה בנתיב המהיר. אבל הייתי מעדיפה שמישהו יתהה איפה אני גרה או מה אני עושה בחיים במקום לרצות לשמוע מישהי שהוא כלל לא מכיר גומרת לו בטלפון."
"ואם נקביל את זה אליכן הנשים, מה אתן שולחות?" הוא תוהה
"אין לי מושג, אני מניחה שתמונות של ציצים בתנוחה של לוליינית קרקס או כוס או משהו אחר. שלא תבין לא נכון, אני לא באה להעביר ביקורת או לשפוט. זה העולם, כך כולם פועלים ואיכשהו, גם שנים לתוך חיי הרווקות המחודשים שלי - אני עדיין יושבת בפינה, לא מבינה את חוקי המשחק או שבעצם אני מבינה את חוקי המשחק אבל לא בא לי להתנהל ככה."
"אז מה יהיה?" הוא ממשיך ושואל.
"לא יודעת" אני עונה "יש מצב שאני לא באמת מטומטמת. אני עב"מ. אני פאקינג עב"מ"
"כן, את באמת סוג של עב"מ" הוא עונה ונשען לאחור בכורסה תוך כדי שהוא מתגלגל מצחוק.
(אוף)
