לפני 5 שנים. 21 בנובמבר 2019 בשעה 18:27
שזה זמן ממש טוב
לומר תודה
לאלוהים, או לקארמה או לטבע או לזה שיושב למעלה (אתם תבחרו)
ששוב בחר לשמור עליי
ועל הלב שלי.
שהראה לי (שוב) שמה שמתרחש מאחורי מסכים זה לא המציאות,
שאשליית הרעב והצורך בכיבוש גדולים פי כמה מהאנושיות ומהחברות.
ושכל מה שקורה - קורה לטובתי.
(ולו היה שבריר של שנייה, קצה חודו של סיכוי שאי פעם מישהו ישבור את שריון ה*עקשנות שלי להיכרויות כאן בכלוב ואתן לו פתח ללב - אפסו הסיכויים. וטוב שכך.)
*זו לא עקשנות. זה הראש שמגן. שמכיר את החומר האנושי ויודע שמוטב יהיה לוותר.