דינא דמלכותא

באופן שמעולם לא עלה בדעתי בהקשר של גבר, גברתי מילאה את כל שלושת החורים שלי - ביטוי ששמעתי וקראתי עד היום רק מנשים.

בו זמנית הייתי עם גאג בגודל מלא שהשאיר אותי חסר כל יכולת לתקשר, עם הפלאג הראשון בחיי שייצר תחושות חדשות ועזות, ואז, כאילו זה לא מספיק, גברתי החליטה ששוב הגיעה העת לסאונדינג, ומילאה במוט מתכת את החור השלישי שלי.

תוך שאני מרייר, סתום מאחור ומלא מלפנים, גברתי ציינה בפניי במפורש את הסיטואציה - שכל שלושת החורים שלי נחדרים ומלאים, מה שכנראה לא הרבה גברים יכולים להגיד. האמת, שהגם שהרגשתי את זה, לא חשבתי על זה אקטיבית. המחשבה הזו, מעבר לתחושות הפיזיות, היתה חודרת וממלאת כשלעצמה.

תודה גברתי.

לא ישנתי כל הלילה.

בערב דיברנו, ובקולה, ובמילים שאמרה, הביאה אותי לסף גמירה, פעם אחר פעם.

זה היה אחרי שבוע בו לא גמרתי. היא דיברה על מה תעשה לי שניפגש, ולא הרשתה לי לגמור. היא דיברה על לצרף אותי לנשלט אחר ולערוך בינינו תחרות תחת פיקוחה של שולטת נוספת, ולא הרשתה לי לגמור. היא דיברה ארוכות על מה יהיה כשתנעל אותי בחגורת צניעות, איך אחזיק (לפיה) או לא אחזיק (לדעתי) מעמד, ולא הרשתה לי לגמור. הייתי מרחק נשיפה קטנה מגמירה, והיא לא הרשתה.

ואז היא כן הרשתה, אבל רק בחיכוך במשהו, לא בידיים.

לא בעיה, חשבתי, ושמחתי על ההזדמנות. מיד התחלתי לעשות האמפינג למיטה, אבל זה לא היה זה, אז שיניתי לכרית, אבל הזוית היתה מוזרה, אז ניסיתי את הארון, ואת הקיר, ואת קצה המיטה, ושום דבר לא הביא את הסיפוק המיוחל והכה קרוב. בסוף נסגרתי על קצה המיטה, והתחלתי לדמיין את דבריה קורמים עור וגידים. סשן משותף, תחרות, הפסדתי, רק ככה מותר לי לגמור...

בשלב האל חזור, תפסתי את עצמי, הסתובבתי, וגמרתי על הרצפה. כתם אחד על המיטה כבר מלווה אותי מילדות, אני לא צריך אחד נוסף שילווה אותי עד זקנה. רק בדיעבד הבנתי שהרסתי לעצמי את האורגזמה. שתי דקות לאחר מכן, וכבר עמד לי שוב. הייתי נואש. שאלתי אותה אם אני יכול לגמור שוב, הפעם כמו שצריך, היא היתה חד משמעית שלא. עכשיו אתה מחכה שמונה ימים, עד שניפגש, אמרה. אם תגמור קודם, אין סיכוי שתגמור איתי, כשניפגש (שזה שווה ערך להוראה לא לגמור שמונה ימים, בסופו של דבר).

לא ידעתי את נפשי מרוב צער. כל החרמנות, כל התסכול, כל האנרגיה, כל הרצון, עדיין היו אצורים בי, ועוד הייתי צריך לדעת שהיתה לי את ההזדמנות ופישלתי, ולנקות כתם מהרצפה.

אמרנו לילה טוב והלכנו לישון, אבל לא ישנתי כל הלילה.

בחמש בבוקר החלטתי לעשות מעשה. אני יודע שהיא אוהבת מצבטים, ואני יודע שהיא אוהבת שאני קושר את הזין שלי בחבל כביסה (פוסט נפרד על כך, מתישהו). עוד לפני שהתעוררה קשרתי לעצמי את הזין הכי כואב שאני יכול, ברמה כזו שהוא לא יכול היה לעמוד אפילו אם היה מאוד מנסה (והוא מאוד ניסה), שמתי מצבטים על הפטמות ועל האשכים, והצטלמתי כך, כורע על שתי הברכיים, עם ידיים מאחורי העורף, מתחנן, שלפחות תשקול מחדש. לא האמנתי שתרשה, אבל לפחות שתשקול מחדש, והאמת היא שגם אם היא לא היתה מרשה או שוקלת, בתרחיש הגרוע ביותר, הייתי מעלה על פניה חיוך על הבוקר – כשלעצמו שכר לא רע בעבור העמל.

היא ראתה את התמונה, ואמרה שאני כלבלב טוב ומשמח. זה לבד היה שווה את זה. עוד לפני שהספקתי לכתוב את ההודעה הבאה, היא כתבה "או שיש פה גם תחינה לגמור?". התפוצצתי במילים, התחננתי כפי שלא התחננתי בחיים, רק שתשקול מחדש, בבקשה, כי אני לא יכול. להפתעתי המוחלטת, היא אמרה "מותר לך. עם המצבטים והחבל מסביב לביצים. קדימה, לפני שאתחרט". גמרתי תוך פחות משתי דקות, כשכל עולמי וכל מצב רוחי משתנים מהקצה אל הקצה, רק בזכות ההקלה בסבל הזה. עלה בדעתי שהגם שכיף לי מאוד לדבר איתה, והיא תמיד קשובה ומתחשבת, זו הפעם הראשונה שאני רואה באמת את הצד הרחום שלה, ששמחתי להיווכח גם בו (אם כי לא יותר מדי 😄 ). דיברנו קצת, והדבר הראשון שעשיתי במצבי החדש, היה להירדם. הפעם הצלחתי לישון. מה זה כבר נמק מחבל כביסה בזין.

בתמונה: אחד הסימנים שהשאיר החבל (המצבטים עדיין עליי. היא עוד לא הרשתה לי להסיר אותם).

הדבר המוזר ביותר בסשן הסאונדינג (טוב, מעבר לזה שתקעו לי מוט מתכת בתוך הזין), הוא שהרעיון לא הפחיד אותי עד כדי כך.

כלומר, הוא הפחיד אותי, ברור. אם לא ציינתי זאת, מדובר במוט מתכת בתוך הזין.

אבל איכשהו, הפחידו אותי הרבה יותר הצלפות הקיין, או שוט הגומי האכזרי שהיא הורתה לי להביא ושאני לא משוכנע שחוקי ברוב מדינות המערב, או המצבטים היפניים שלה שהיא תיארה כ"בלתי נסבלים במיוחד, גם ביחס למצבטים יפניים" . ביחס לכל אלה, סאונדינג נראה כמו עניין מתון, יחסית, ברמת הכאב הצפויה, ממנה מאוד פחדתי.

כשהגיע הרגע היא הורתה לי לשכב עירום על המיטה. עמד לי בטירוף, כי לזין שלי אין שכל. היא מאוד, מאוד התרשמה מכמה שאני מטפטף, ובזאת, בגילי המופלג, למדתי על עצמי משהו – אני מטפטף הרבה, וזו לא הנורמה. הייתי משוכנע שכולם מטפטפים כל הזמן. מוזר.

ואז היא שלפה את המוט. ציפיתי ורציתי שהיא תקשור אותי, כדי שלא אוכל לזוז אפילו אם ארצה, כדי שזה לא יהיה תלוי בי. אבל היא השאירה אותי חופשי לגמרי, ואת האחריות לא לזוז בזמן שהיא חודרת לחור שלא ידעתי שאפשר לחדור אליו עד לא מזמן – עלי.

ואז היא הכניסה אותו. כמה שלא אנסה, אין אפשרות לתאר את התחושה במילים. אני אשתמש במילותיה שלה "לא שיש לי משהו נגד לחדור אנאלית, אבל *זה* לזיין גבר". אני חושב שהיא צדקה. אני חושב שככה מרגישה אשה כאשר איבר זר חודר לאיברה הפרטי ביותר. זה לא כאב כמו שזה היה....מוזר, מפתיע. טוב, זה גם כאב, אבל לא נורא, הכאב היה משני לכמה החפץ הזה לא היה שייך שם, לתחושה הפשוט משונה להפליא של הזין שלי מלא במשהו אחר.

שוב, אין אפשרות לתאר את התחושה הפיזית במילים. הקולות שהוצאתי שם נעו, מלבד זעקות כאב פה ושם, בעיקר בין זעקות הפתעה, פליאה, חוסר אמונה – מה זה, מה זה הדבר הזה, מה זו ההרגשה הזו.

לא העזתי להסתכל מהרגע שזה התחיל. עצמתי עיניים או הבטתי חזק מאוד בתקרה. באיזשהו שלב, כשנראה היה שהיא מאוד, מאוד מרוצה, והפסיקה לרגע את ההתעסקות, אזרתי אוז והגנבתי מבט. לתחושה של הזין שלי מלא בגוף זר, נוספה תמונה של קצת מוט מתכת מבצבץ החוצה מתוכו, מתנוסס מעל הכיפה. לרגע, לא הייתי משוכנע שזה שלי. אבל זה היה. שלי, ושלה.

תודה.

(תמונה – בפעם הבאה שהיא תחליט שהיא רוצה, אם היא תחליט שהיא רוצה לתעד)