גברתי רוצה לנעול אותי בחגורת צניעות. ואני? מאוד רוצה, ומאוד לא רוצה, ואחרי מחשבה ארוכה בעניין עדיין לא מצליח להכריע מה יותר. זה בדיוק 50:50. למזלי הכלוב שגברתי הביאה בפעם האחרונה בה נפגשנו היה צר מדי, וכך קניתי לי עוד זמן להתלבט – התלבטות חסרת תכלית, שכן לא אצליח להכריע בה, וממילא לא אני מחליט.
נעילה היא אחד הדברים, אם לא ה-, שאני הכי אמביוולנטי לגביהם. מצד אחד, המחשבה על לאבד שליטה באופן כה אינטימי וכה מוחלט, בנוסף לקשיים הפרקטיים הרבים שאני בטוח שהם חלק מהעניין (איך עובדים ככה כל היום? איך יושבים עם זה בבית בלי להשתגע?), מרתיעה ומטריפה אותי. מצד שני, המחשבה על התמסרות כה עמוקה (ע"ע לאבד שליטה באופן כה אינטימי וכה מוחלט) והקרבה גדולה כ"כ למען הרצון של גברתי מגרה אותי, ומטריפה אותי, בדיוק באותה מידה.
גברתי החליטה שכך יהיה, כך שכל המחשבות שלי לא משנות את התוצאה, אבל אני לא יכול שלא להיטרף, מכאן, ומכאן, בו זמנית. אני לא יודע איך אשרוד את זה אם כן, ואני לא יודע איך אעמוד בפיתוי אם לא. הנה, אני עוד לא נעול, וזה כבר משגע אותי 😒 .
המשך יבוא.
