אז מסתבר, מעיון (מעורר קרינג' לעילא) בכתביי הישנים פה, שכבר שלוש שנים, מאז הגבירה הנזכרת לעיל, לא הייתי תחת שליטה אמיתית, של שולטת אותנטית, מישהי שהשליטה, העוצמה, והרצון להוציא אותן מן הכוח (תרתי משמע) אל הפועל מצויים בכל נימי דמה ונפשה.
בזמן הזה הספקתי לזגזג בין כמה מדינות (חסר לי מאוד), לשחק פה ושם (נחמד אבל לא מספק), ולעבור מערכת יחסים ארוכת טווח ומלאת אהבה אך ונילית עד בחילה (טוב ככלל, אך בשורה התחתונה לא מומלץ).
פייר, התגעגעתי. למעשה, הרבה יותר מהתגעגעתי – התאוויתי, וכמהתי.
והנה, לפני כמה ימים בסך הכל, פגשתי את מי שלצורך העניין, אכנה אותה פה "הבמאית", על שום ראייתה הרחבה והעמוקה, סמכותה הבלתי מסוייגת להחליט החלטה סופית בכל אספקט שהוא, ועוד סיבה שרק היא תבין).
כפי שהיא לא מאפשרת לי לשכוח, אנחנו עוד רחוקים מאוד משיוך או אפילו מקשר כלשהו, ועלי לעבור משוכות רבות וגבוהות בדרך, שאפשר עד סביר שלא אצליח לעבור. וההתחלה קשה, ואם נעבור אותה, מסתמן שההמשך יהיה מאתגר לא פחות, כי הבמאית, כן עלינו, עומדת ואיתנה בדעתה ובהחלטתה בכל פסיק הכי קטן, ועלי למצוא דרך להתמודד עם מה שכה מנוגד לאופיי מחד, כדי להשיג את מה שטבוע כה עמוק בנפשי מאידך.
ועדיים, מוקדם לחשוב על תוצאת המבחן. כל מה שאני יודע זה שזכיתי בפריבילגיה לעמוד למבחן, שאעשה כל שביכולתי ויותר לעמוד בו, ושהדרך תחשל אותי, תהא התוצאה אשר תהא.
תודה על ההזדמנות, בהצלחה לי (למטרת הצלחה לה, ובעבורה), ולחיי התחלות חדשות.