אחת הסיבות, כנראה המרכזית, שמאוד קשה לי למצוא שולטת, היא משום שאני לא רוצה, ולא יכול, להעמיד פנים. אני לא רוצה לשחק משחק תפקידים רדוד. אני רוצה למסור את השליטה בידי מישהי שראויה לכך (נדמה לי שהפרופיל שלי אומר את אותם הדברים באותן המילים בדיוק, אבל אני ליטרלי עצלן מכדי לבדוק).
בשביל שאישלט, ואתמסר, וארצה לציית, דרושה הרבה יותר מחזות של שולטת ו\או שוט ו\או ספיחים לאלה. דרוש קודם כל בסיס מנטלי-קוגניטיבי איתן, כדי שארגיש שהיא הן ראויה והן יכולה באמת לשלוט בי. שיש סיבה רציונאלית מוצקה לכך שהיא תחליט לגביי, ולא, למשל, אני.
מהשיחה הראשונה ולכל אורך השיחות עם הבמאית, נגלו והתחוורו עוד ועוד טפחים לא רק בעוצמתה, אלא בחוכמתה. היא החמיאה לי פעם או פעמיים על כך שאני בעצמי אינני קוטל קנים מבחינה זו (יובהר שלא עשתה זאת במילים מטופשות אלה), וחשתי שזכיתי בהזדמנות די נדירה לדבר ולהיות תחת שיקולה של מישהי שיכולה לא רק להכיל אותי באופן כזה אלא יותר מכך. כל שיחה איתה היא רכבת הרים הן משום שהיא מעוררת בי מנעד רחב של רגשות הכל מהתרגשות ילדית (להבדיל מילדותית) דרך פחד לפרקים וכלה ברצון לעשות זאת מיד שוב, והן משום שפשוט מבחינה עצמה אני מרגיש שמתאפשר לי לעלות לגבהים ולרדת לעומקים מבלי להחסיר פעימה (ושחלילה לא יובן אחרת, אני מחסיר הרבה פעימות).
לא לחינם היא הגדירה את המשך הקשר בינינו, אם וככל שיהיה, במילים "אתה תבנה לי כס מלכות במוח שלך".
אהבתי מאוד את הביטוי הזה. כס מלכות פיזי – כל אחת יכולה לבנות לעצמה, ולטעון לו, ויהיו מספיק נתינים-בעיני-עצמם שיסגדו לו באופן יותר או פחות ריקני. כס מלכות במוח – זו חווית השליטה האמיתית.
בין אם תהיה לזה המשכיות או לא, תודה על החוויה ותודה על הדרך. כיף להכיר אדם כמוך.