אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

פיניקס 25 אחוז

גם לי מגיע


מופרע עם אישיות

אני חרא אנושי כמו כולכם
רק מודע הרבה יותר


הפוך את הבלוג לבלוג הבית שלך!

126

לפני 18 שנים. 12 באוקטובר 2006 בשעה 5:21

המילים החיוביות שמוגשות מלטפות אלי- הדבק שלהן חלש מדי.
יכולים להיות כל כך הרבה אינטרסים או סתם סטנדרטים נמוכים ולא מחמירים כמו בעולם שלי, העלולים לעמוד מאחוריהן. במיוחד מילותיי שלי.
לעומתן הרעות- הן כל כך זכות בדרך כלל. ומרגישות בריאות כאלה. מרגיש הרבה יותר נכון להסחף לאנדר-הערכה מאשר להערכה מנופחת ומוגזמת. ניפוח מוביל לנפילות.
בגלל זה פרופילים המכילים שמות תואר ענוותניים כגון "שנון" ו-"יפהפיה ונשית" (מה זה אומר לעזאזל "נשית") דוקרים לי את העין (היפהפיה דרך אגב- הצבעים בה יכולים להשתנות בין כחול, ירוק וחום).
ולא, גם משחקי מילים כדוגמת "שנון במחלוקת" אינם שוברים את הכלל.
מענין אם קיימים באמת אנשים שכל כך בטוחים בעצמם או שזה מקרה המהווה חלק משעורי הבית של מגמת פסיכו סוציו (יחידה אחת זה עבודה), לאחר השיעור על מנגנוני הגנה אותו בולעים התלמידים בשקיקה. (טוב, הבה נהיה הוגנים, בולעות בעיקר {NO SEXUAL PUN INTENDED).

125

לפני 18 שנים. 10 באוקטובר 2006 בשעה 23:13

עוד אחד מהדברים שחיים שלמים בלעדיהם גורמים לך להאמין שזה קיים רק במחיצות האוטופיות הלעולם לא מתגשמות בראשך.
מישהו, שכשאתה הרוג מעייפות או מכיל אנרגיה דלה מאוד או צריך את זה מכל סיבה אחרת, יהיה סופר רגיש אליך וינחש את הצרכים שלך עד לפרטים הקטנים ביותר.
מישהו שהסופר רגישות שלי תנעל על הצרכים שלו כשהוא כל כך נזקק וצריך כמו טיל מונחה שלא זז מהמטרה. ושזה יוערך כדבר הפלאי שזה כל פעם מחדש ולא ירגיש כניצול.
כמו הורה וילד והורה וילד.
תחי הסוויצ'יות בכל תחום.

תודה קושקוש

124

לפני 18 שנים. 9 באוקטובר 2006 בשעה 6:10

התמונה שלך חירמנה אותי עד למקום בו זה בלתי נסבל ויש להשתיק כדי לא להתקרב לההפך לעבד התשוקה.
איבוד שליטה ייתכן רק לידיים אוהבות ללא תנאי ודואגות.
כאם
הלובן המנוגד לשיער השחור.
לא היית עומדת בקריטוריונים שלי ליופי נשי מושלם .
BUT STILL
היה שם משהו
הייתי בועל אותך בכל הרגשות והיצרים האסורים ב- BDSM נכון ובטוח.
מתריס נגד העוצמה הזאת שלך המאיימת לבלוע. או עוצמה שהזדמנת לייצג בבנק הדימויים שלי.
הייתי נותן לך לעשות בי כרצונך ולחוש בלי מיצרים את העוצמה שלך משתלטת עלי. עוצמה אמיתית שמקורה בתבונה. כל עוד הייתי יודע שאת שלי. קנייני. יופייך שלי.

למרות שיחת הטלפון ממי יודע מתי בה אכזבת אותי.

חקרתי
קראתי את כל ההפניות לפרסומייך בפורומים.
במה שבזויות מסוימות יכול להראה כאובססיביות. אך מי שאין בו טיפת אובססיביות לא יודע תחילת טעמה של שלמות. 😄
מילותייך, כשם שגבוהות הן כך הלוגיקה החדה, הגברית (לפי ספרים מסויימים המשלבים שמות של כוכבי לכת בכותרתם), בוהקת מאחוריהן. באדישות עצלה כל כך בוטחת, שלמה, לא באמת מושפעת מאף אחד. ואם לא, אז את שלב אבולוציוני סופר מתקדם בענף העמדות הפנים.
מצד שני את חיה. ואינך מסתירה זאת. באותו הגיון קר חד. ונראה כאילו מתוך אותה שלמות ואי הזדקקות לאחרים מלבד לענין וריגוש את טורפת. מעכלת במוחך המאיץ מאחרים. ומאבדת ענין. וחזרה לשעמום הזמני.העצל.

הלוואי שהייתי מרגיש קצה ניחוחם של פצע, הזדקקות. משהו להתפס בו. משהו שמשאיר.
ובעולם המושגים שלי עדיין איני ראוי לכזה.
ואת לא מרגישה לי כאחת שתלחם.

וכשאני יוצא אחורה בזום אאוט אני רואה שזה רעב. יצר. מין. לא מהמתחם של האהבה. והם עדיין לא שולחים זקיקי חיבור ביניהם.

123

לפני 18 שנים. 9 באוקטובר 2006 בשעה 5:28

הזיקיתיות הזאת.

אני זקוק לצבעים חזקים, נכונים, חכמים מספיק.
קרוב לידי

122

לפני 18 שנים. 8 באוקטובר 2006 בשעה 2:41

כדי להתרפא אנחנו צריכים לתת אחד לשניה מקום גם למקומות הילדותיים ביותר. כי לא היה אז מישהו שיהיה.

121

לפני 18 שנים. 7 באוקטובר 2006 בשעה 2:00

מעניין לכמה מהאנשים שמסביבנו, גם אלה הנראים מבחוץ בטוחים לגמרי בעצמם ובשיקול דעתם, יש יצוגים סמליים מנטאלים מושלמים ונטולי רבב של אנשים אחרים שהם מכירים ודרכי הפעולה המושלמות שלהם, במצבי עימות ובלבול.
בבחינת WHAT WOULD JESUS DO.
יהיה גם משעשע אם לשני אנשים יש יצוג כזה אחד של השני מבלי ידיעתם.
מענין אם אני מייצג משהו כזה למישהו.

120

לפני 18 שנים. 3 באוקטובר 2006 בשעה 3:01

את כל כך חבל
את בין היחידות שמדגדגות לי משהו
אבל את כל כך מרפרפת
לא מחוייבת לכלום
ב
ו
ר
ח
ת
עד שאני לא יודע אם הדגדוג נובע ממקור אמיתי או סתם מהצורך האוניברסלי הכל כך בנאלי במה שאין לך
במה שלא תפסת

אבל די לי בזה
אשליות שעומדות על אניץ קש דקיק
רוצה טוטאליות דו צדדית
רוצה לחפור בך ולנגוס בך עד העומק
בלי שמישהו יגיד לי להפסיק לאכול
גם אם לא תצא מזה אהבה
העיקר העומק
הסף שנחצה שנותן את הגושפנקא ההרגשתית שהופכת עוד חוויה חולפת סתמית למשהו שישאר, THAT WILL STICK

וחבל
כי אני חושב שאני מרגיש פוטנציאל בך
אבל אולי כל האנרגיה והיצירתיות מוקדשות לטיפוח הפאסון הזה של שמלה דקה מרפרת מסתורית
ואין שם בפנים מספיק או שזה גולמי מדי ולא מפותח
בכל מקרה זה שווה בדיקה- עזבי שלי - שלך!
והכל מקרה נמאס להתקיים על פתיתים
ההתפכחות הלופית לא שווה את זה

לפני 18 שנים. 29 בספטמבר 2006 בשעה 19:39

119

לפני 18 שנים. 16 בספטמבר 2006 בשעה 23:44

נמאס כבר מהמסיכות
מההשליה העצמית השלושת רבעי מודעת שנובעת מהכניעה ליצרים ורצונות
ומהנפגעים בסוף
נמאס לנסות להוכיח משהו כל הזמן
מההתפשרות בין האמת הפנימית למה שיש למציאות להציע
נמאס כבר לחכות לדוברי שפתי
נמאס כבר למאוס כל כך מהר באחרים חדשים
נמאס לסגנן, לחפש ייחוד, להתחרות
הכל שגוי מיסודו

117

לפני 18 שנים. 18 באוגוסט 2006 בשעה 13:44

אפיית תפודים הינה אתגר אינטלקטואלי מן המעלה הראשונה.