הבנתי מי אני.

עברו שלוש שנים מאז שהדכאון באמת תקף אותי.. מאז קצת יצאתי ממנו, טיפה חזרתי ויצאתי שוב.. און אנד אוף כזה.

אני מרגיש שהוא חוזר, אפילו חזר כבר.

זאת תחושת האובדן שמתערבבת עם הבדידות שמתערבבת עם החוסר כיוון שכל המתכון הזה גורם לחוסר מוטיבציה וחוסר סיפוק.

גם לבדס''מ כנראה יש חלק בזה.. אולי הפטיש והרצון הזה ככ לחוות שליטה אמיתית חזקים ממני ואולי הם הסיבה שלא הייתי במערכת יחסים

(לא רומנטית ולא בדסמית) כבר המון המון שנים.. עדיין מאמין שהבעיה לא בי, עדיין מאמין שאני נראה טוב, מצחיק, חכם וואטאבר.

אבל החוסר באהבה הזה.. הגיע למצב שאני כבר לא יכול עוד.. ככ שבור ככ על הרצפה..

יש בי המון פוטנציאל ויכולת לעשות כל כך הרבה דברים אבל אני לא מצליח לזוז! מהמחשב לטלויזיה לוויד לחברים REPEAT.

די.

אני כותב את כל זה פה כי באמת אין לי כבר מה לעשות עם זה ... רק רוצה לפרוק ולצרוח.. למה הדכאון הזה לא עוזב אותי.. למה שום דבר לא קורה בשביל שהוא יעבור.. למה גם אף אחד לא שם לב .. למה אני פאקינג לבד.

זזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזההההאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

עדיין רעב.. 

עדיין רוצה להרגיש..

עדיין מחפש את המגע המלטף שלפני הסטירה המצלצלת..

עבר כל כך הרבה זמן משהיה לי משהו ריגשי עם מישהי, כן גם משהו מיני אבל נעזוב את זה בצד לרגע,

משהו ריגשי. מישהי (שולטת נשלטת אולי בכלל ונילית זה לא חשוב) שתגרום לי להרגיש אהוב.. שתיתן לי להביע בחזרה את כל האהבה.

זה לא פוסט נואש למערכת יחסים או משהו כזה... אפשר להרגיש להביע אהבה בכל מיני דרכים.

אבל אני עדיין רעב... ונראה לי שאשאר ככה עוד הרבה. הרבה. אולי עד לדרום אמריקה ?? 

הרבה..

בני ישראל עברו ככ הרבה ורק בעזרת אלוהים יצאו מעבדות

אני איכשהו כופר בהכל ועדיין לא עבד...

כוסאמק.

קודם כל אבהיר שאני רוב הזמן בסביבת ונילים, ייתכן אפילו שאני כזה.. לא יודע ..

אולי בגלל שאני כל הזמן בסביבת וניליים, ואני מתחיל עם בחורות וניליות, ואני לא חווה כלל את עולם השליטה, אז אני מרגיש כ''כ כבוי.

כבר הרבה זמן לא היה לי אכפת מאף אחת, מישהי שבאמת ארצה לתת לה את כולי ולא כמשחק.

הצמאון הזה להכיר מישהי שתגרום לי להוציא 110% מעצמי, מישהי שתהפוך אותי לטוב יותר, מאושר יותר, מישהי שתיהיה בו זמנית החברה הכי טובה שלי ונוכל לדבר על הכל ולצחוק על הכל וגם תדע להוציא ממני דברים שלא הכרתי בעצמי.. הצמאון הזה לא פוסק, אף פעם.

אבל ככל שהזמן עובר הסביבה הונילית משתלטת עליי ואני מרגיש עבד (ולא בקטע שאני מחפש) עבד של המיינסטרים, עבד של מה שצריך לעשות ולא מה שהלב אומר לי...

כל התחושות האלה נובעות מאחת משתי סיבות.. או שאני יותר מדי זמן בעולם הונילי עם הבחורות הוניליות והעבודה הרגילה והמשעממת.

או שעדיין לא הכרתי אותך...

סליחה על הבלאגן בכתיבה .. לא כותב בדר''כ, רק כשנסער.

אני מדבר על עולם השליטה כמובן.

בזמן האחרון הגעתי למצב שכל מה שאני חושב עליו זה עולם השליטה, כמה שאני רוצה להיות נשלט, כמה שאני חולם על אותה ''מלכה''

שתוביל אותי לגרסא טובה יותר של עצמי, שמחה יותר. שתדע להוציא ממני את כל הטוב שמסתתר.

ודווקא בגלל ששום דבר לא קרה הרבה זמן והכל רק בראש שלי, זה רק גורם לי להתמכר לעולם הזה יותר, לרצות לחוות, להרגיש, לשרת.

אז ניסיתי פה, ניסיתי בעוד כמה מקומות ממש נואשים, ולאט לאט רק הופך לנואש יותר.

או שלא קיימת אותה בחורה בטווחי גילי חמודה וחייכנית שתהנה ממישהו שיעשה בשבילה הכל, או שפשוט אני לא עושה משהו נכון.

כנראה שאת הסיבה לא אדע עוד הרבה זמן, כמו שגם לא אמצא את אותה אחת שתגרום לי לרצות להיות שלה.

הרי זה לא הדבר האולטימטיבי שמישהו מוכן לשרת ולעשות הכל בשבילך כשאתה חייב לו שום תמורה ? זה לא משהו טוב?

אפילו אני הייתי שמח למישהו כמוני. אבל בנתיים נשאר רק הייאוש והנואשות. וככה אני הולך להתמכר עוד

ועוד.

אנשים אחרים היו מסופקים מיום כזה, אולי אפילו מאושרים.

אירוע משפחתי עם כל המשפחה והאהובים הקרובים בצהריים.. מוזיקה, אלכוהול, ילדים קטנים ברחבה, אוכל מעולה ונוף מרהיב.

אחרי זה להיות עם כל החבר'ה לשבת לשחק סוני לראות סרט לעשן כמה פייסלים להריץ צחוקים של החיים.

אבל משום מה אחרי כל זה.. שכמעט כל אחד ישמח להחליף איתי במצב הזה שאני כל היום סביב אנשים שאני אוהב ואנשים טובים,

רק צוחקים ואוכלים אוכל טוב, מתמסטלים מהוויד וממשיכים לצחוק.. אחרי כל זה ! אני מרגיש בודד.

זה כבר לא קשור לשולט או נשלט.. אני מתגעגע לחיבוק .. להרגשה של חום ואהבה, של מגע! הרבה זמן לא נגעו בי.. ולאו דווקא מבחינה מינית

אז זה היה יום מלא כל כך בדברים טובים אבל הייתי מחליף הכל בשביל החיבוק שלך.. בשביל נשיקה בכלל. 

אחרי הכל שישי בלילה זה החלק האהוב עליי בשבוע..

(סליחה על הכתיבה הטיפה לא ברורה .. די סוער עכשיו משום מה)

חשבתי שאני יודע מי אני ומה אני רוצה.

אז חשבתי.

הייתי בטוח תמיד שהשליטה מוציאה ממני טוב יותר, להיות בשליטה על הדברים נותן לי כח, נותן לי סיפוק, ובכללי להיות באחריות על המצב.

אבל אחרי זמן מה הבנתי שטעיתי, הבנתי שמיציתי, הבנתי שלא משנה כמה תיהי נשלטת טובה וכמה תיהי יפה וכמה תצייתי. זה פשוט לא

לא!

אומנם טרם הייתי באמת נשלט (חוץ מכמה חוויות חד פעמיות וגם לא מוצלחות במיוחד) אבל הבנתי שזה מה שאני רוצה, זה מה שאני צריך!

את האחת שתיתן לי סטירה לפנים ותגרום לי להתעורר, אך מצד שני תוכל לחבק אותי ולעלות לי את המורל.

אחת כזאת שאתעורר בבוקר במחשבה עליה, המלכה שלי.

   עדיף להתעורר מאוחר מאשר אף פעם,