השעה עשר.
אני חייבת נוטלת כדור של נורופן.
לשים קצת שופן.
טוחנת 17 גרם של קפה.
אוקיי... קצת בזיליקום, שלוש פטריות, שתי שרי, גבינת עיזים ושתי ביצים. המון חמאה, מלא חמאה.
ועכשיו לנקות את הסכין, להירגע, מים קרים נופלים על הלהב, השלג יורד הבוקר ובעולם לבן.
רק אתמול הייתה שמש כשקפצתי לאופה הצרפתיה עם הציצי גדול למטה והיא תיקנה אותי איך אומרים שישים סטוטינצקי ועכשיו הוא ממתין בקליה.
הביצים בסיר עם החמאה, המים בקומקום מבעבעים, שמן הזית קופץ. ועכשיו אני מתחילה להתחמם. קודם הקפה, מים חמים במקינאטה והאבקה מגיעה מאלג'יר, ילך איתה טוב מיץ תפוזים, לשבור לי קצת את המרירות. הסיר עולה ויורד מהכיריים, לעזאזל הקוראסון כבר מתקרר, אבל העגבניות כבר מוכנות, קצת סלמון להוסיף מליחות לבלילה, קצת בזיליקום, קרם כדי שיתקרר וצלחת.
מנסה להרחיק ממני את המחבת כשאני שמה את הירקות, פורסת את הקוראסון, מדדה את הבלילה הקרמית להפליא, מוזגת את הכוס המבעבעת והנגיסה הראשונה של מתיקות המאפיה, המתיחות של הדג, הבעיטה של הגבינה, חמיצות העגבניה והצביטה
כי הבנתי שאני סועדת לבד
