המין האחר

המאמר נכתב בזכרית מאחר ואת הפוסט פרסמתי בפרופיל הסטרייטי:

אני חושב שהקיום של א.נשים טרנסים משתלב מקסים עם דיונים בפילוסופיה של השפה.
קחו כדוגמה את הטענה שגבר ואישה מוגדרים לפי איבר המין שלהם. ובכן, אם הגדרה פירושה 'אמצעי הזיהוי', אז זה שגוי. בראש ובראשונה כי אנחנו לא מבררים את איבר מינו של האדם שמולנו כאשר אנחנו פונים אליו בזכר או בנקבה. אנחנו מחפשים סממנים מזהים עם קבוצה מגדרית מסוימת. מאפיינים אלו אכן לרוב מקושרים עם איבר מין זכרי או נקבי, אבל זו לא התאמה חד חד ערכית וההתאמה נהיית קשה ככל שטרנסיות נראות יותר כמו בנות המין השני.
זה מאשרר את הקונספט של דמיון משפחתי - אנחנו לא לומדים על מילה מהגדרה מוצרנת, אלא מדמיון בין פרטים במילה.
מנגד, זה גם מלמד על החשיבות של הצרנה - כי אנחנו מחפשים להגדיר מהם סממני המין השני כדי לדעת עם איזה מין אנחנו רוצים לקיים יחסי מין. מסיבות ביולוגיות כמובן.
לדיון הטרנסי יש חשיבות יותר עמוקה אפילו כי הוא מלמד שהמחשבה על הגדרות (מה שנקרא דיונים סמנטים בשפתנו) מכיל השלכות משמעותיות.
קחו למשל את המשפט 'אנחנו מחלקים את ענף הספורט למקצה גברים ומקצה נשים'. זה נכון שאנחנו מחלקים כך ענף ספורט.
אבל ההגדרה שלנו של גברי ונשי תשפיעה מאד על מי שייך לאיזה מקצה.
המעניין פה זה שהבחירה שלנו בהגדרה של גבר ואישה במקצי ספורט, ולמעשה כל התפיסה שלנו של המרחב, משתנה בהתאם לאידאולוגיה (דוגמה אחרת אגב היא השאלה 'מה נחשב בן אדם' בדיון על הפלות).
הצד המהותני/מוצרן בדיון זה (אישה היא בעלת איבר מין נשי) יטען כך:
המטרה בתחרויות ספורט זה לבודד משתנים של כח פיזי ככל האפשר כדי לתת ביטוי לרמה טכנית.
גברים נהנים מיתרון על נשים בגלל טסטוסטרון שמוביל לפחות אגירה של שומן ובניה של יותר מסת שריר.
לכן נפגע בידוד המשתנים.
במקום זה רצוי אולי לציין שיש צד דיון שמאמין שאפשר לפרק את כל השפה למבנים לוגיים, אולי מדעיים, שיסבירו כל משמעות של ביטוי במונחים בהם אין ספק (למשל במקום לדון האם X גדול מY או Y קטן מX, לרשום X>Y, במקום לדון במונחים טעונים כמו גבר ואישה, לכתוב XX וXY, או לדבר על חלוקה למקצים לפי אחוז מסת שריר או ריכוז טסטוסטרון בגוף במקום). בעוד זה עשוי לפתור בעיות תיכנון כמו זו שפה, במהלך היומיומי של השפה זה מתגלה כאתגר. המח שלנו חושב עם דמיון משפחתי, הגדרות אסוציאטיביות ואינטואיטיביות, ולא בהצרנה.
הצד השני של הדיון לרוב מנסה להכיל הגדרה אחת לגבר ולאישה. כלומר אם תרבותית אין לנו זכות להגדיר לאנשים מי מהם גבר או אישה, גם בספורט.
גם זה מתגלה כטיעון חלש.כל הזמן בשפה אנחנו משמישים מילה בצורה שונה ברגעים שונים.
קחו את ההגדרה שלי לפמניזם, שלצרכי הדיון אתרגם לאנגלית כ'a movement for female empowerment'. בהקשרים מסוימים נגדיר גם פרות כfemale. ובכל זאת, רוב הפמניסטיות לא ישתמשו בהגדרה של פרות כfemale כשהן ינסו לחשוב למי הן נאבקות.
בעת המודרנית מהותנות די הושלכה לצד, לטובת רלטביזם. 'איש בהגדרתו יחיה' יש שיאמרו.
כשויטגנשטיין מקביל שפה לעיר, הוא טוען שמהותנות היא פרברי העיר, החלק השולי והחדש. בעוד אני אטען שאנחנו גרים פשוט בשתי ערים במקביל. הדוגמאות שהצגתי פה מלמדות שיש לנו צורך בשתיהן והן משחקות משחק מורכב ומאד תחרותי זו בזו. מצד אחד להבין את המרחב עם הגדרות, תכלית ומטרות לשם קביעה למשל עם מי כדאי לי לנהל מערכות יחסים, מי יהיה חלק ממקצה ספורטיבי, למה אני בכלל שואל את זה.
מהצד השני, המח שלנו לא מסוגל וגם זה לא פרקטי עבורו לחשוב בצורה מוצרנת בעולם בו לא כל הידע זמין. יותר מזה, החשיבה המוצרנת לרוב גורמת לנו לחוש הזרה (alienation במונחים מרקסיסטים) כאשר הקוגניציה שלנו רוצה להשתמש במילה אחת והראציונל אומר להשתמש במילה אחרת (ואני כמובן מתאר על הדיספוריה המגדרית של טרנס).
את הדיסוננס הזה בין צורות תפיסת המרחב אי אפשר לפתור בצורה מושלמת, רק להצביע עליו ולהבין כיצד להתמודד איתו.
אבל אני מאמין שמה שאני רוצה במיוחד להצביע עליו פה זה שניסיון זלזול בדיונים על סמנטיקה זה לא הפתרון. הדיון כשלעצמו הוא על מילים, הגדרתן ומשמעותן הפרקטית.