המין האחר

'הכל בסדר, מחייכים'
'אלו החיים'
אבל זה היה יום מיוחד ובו לא רציתי עוד לחייך. עליתי למטה או ירדתי למעלה ועצמתי את העיניים המוזיקה חדרה מהשכמות וחפפה מחי.
אבל זה היה כמו ניצוצות לפוסט טראומתי ומצאתי עצמי במהרה נעתקת והמשפט ההוא עלה לי 'אני צריכה שקט'.
כן אותו משפט שמלמלתי בגירושים לאחר שדהרתי ביום שבת לבסיס למצוא מזור ורדפתי אחר המפתח לשירותים וכל חיבוק שנהר לעברי נבלם עם אותו משפט עד שנזרקתי שם לפינה וקול יבבה חדר לאוזני.
אבל בדקא אין פינה שקטה.
'תחליפי רעש ברעש' וכך רציתי להיטחב בפינה שחורה, להיבלע בגלי הקול, להתנחם בשוליים המוכרים לי, האהובים שלי, כמה התגעגעתי אליכם ובכל מקום מבטים ואנשים וחיוכים גם שלי ללא פסק ללא עד כי הרי זה המשפט, אפשר לצחוק או לבכות והפעם אני רוצה לבכות.
כמה אפשר להיות חזקה מול רוח הסערה.
כמה אפשר להביט לפנים שלה, מלאות גלדים מדידוי שיכור על האספלט, בלי אות פחד.
כמה אפשר לסולק מהבית, לנוע עם תיק ובו אספקה למספר ימים, לא לדעת איפה תישני.
אני לא צריכה היום רעש, אני צריכה את השקט