מכתבים לאישה לא ממומשת

השמלה הייתה בצבע בורדו כהה דהוי, וישבה עליה בצורה מגוחכת - כמעט חייזרית ביחס לגופה הרזה, שהייתי רגיל לראות במכנסונים קצרים וגופיה עם חורים.

 - אני צריכה לנסוע לבני ברק לקנות ממתקים. - היא אמרה, מסדרת במבוכה את הגוש הכבד שהיא לובשת. היא באה לקחת ממני תבניות לעוגות שהיא צריכה להכין למחר. אני פתחתי לה את הדלת בגופיה ומכנסי ריצה, והדיסוננס הכה גדול בין מלבושינו שעשע אותי. 

התכופפתי כדי לשלוף ממגירה תחתונה את התבניות, וכתפי השתפשפה ברגלה, וחשתי רעד. רעד של הפתעה. התלבטתי אם להתנצל, והחלטתי שזה סתם יהפוך את העניין לעניין. 

פשפשתי במגירה, להתאים תבניות לתחתיות, והרגשתי את רגלה משתפשפת בי בחזרה. 

שנינו הבטנו זה בזו וחייכנו. 

עכשיו אני מחכה שהיא תחזיר את התבניות.