לפני 3 שנים. 25 בנובמבר 2020 בשעה 11:45
אני יושב כבר שעה על ספסל במיקום מרכזי. אנשים עוברים, אוטובוסים עוצרים ומהם יורדים ועולים - כל אחד בעולמו שלו, וחלק קטן בעולמם של אחרים.
אני משחק את אחד האהובים - לבנות סיפורים על זרים מוחלטים, ולפתע אני תוהה אם הייתי יכול לזהות על פני החולפים את העדפותיהם הפטישיסטיות.
הבחור הזה למשל סטנדרטי לעייפה, וזו לא צריכה להתאמץ בשביל אף אחד. זה איש עסקים שמפנטז על הפשלה כבדרך קבע אך לא העז לעשות את זה מעולם, ולזו יש ארגז צעצועים ענק.
זה משחק כיפי, אם כי אני די בטוח שהוא לא פוגע בניחושיו - כאלה אנחנו - הפטישים הגדולים ביותר שלנו עמוקים. מאד.
