ישבנו וראינו טלוויזיה במין נעימות אוורירית שכזו. היינו בתחתונים, וחום הגוף שנח זה על זו עמד בניגוד לקור שבחוץ ועורר את גלי אינטימיות קצרים ומדויקים.
על המסך רצו אנשים במורד גבעה, על השולחן ריחפו להם אדים מכוסות התה והערב היה מנומנם אך לא משמים.
הגשם החל לשכוך, ואותו החליפו תיפופי טיפות על סוגי חומרים שונים. טיפות על המזגן. טיפות על שולחן זכוכית . טיפות על גגון פח. טיפות.
הפרק שראינו הסתיים, והתכנסנו בשקט שלפני הפרק הבא. מבלי לדבר, הקשבנו לתיפופים השונים. אחד. אחד. אחד. אחד שניים. אחד. אחד שניים. היא הביטה בי, ואני הבטתי בה, ונראה שמחשבותינו הוצלבו. היא נעמדה, הורידה את תחתוניה, התכופפה והציגה בפניי את התחת שלה.
התחלתי להכות בו, בתיאום מושלם עם תיפוף הטיפות מבחוץ. אחד. אחד. אחד. אחד שניים. אחד. שקט ורעש נפגשו, כאב ורוגע השלימו זה את זה.
אל הסינכרון היפה של התיוף לרעש ידי מתנגשת בעורה הלבן, נוספו אנקות הכאב העדינות שלה.
הרמוניה.