לפני כמה שנים פגשתי אותה באצר שנקרא פליקר. זו הייתה ה-רשת החברתית, והיא הייתה יפה. אדומת שיער, גוף לבן ועסיסי כמו של ונוס וחיוך ממיס לבבות. התחלנו להתכתב וישר היה חיבור, שברור היה שיוביל למחוזות מיניים.
לאחר כמה ימים הבנו שאני שוט והיא מעוניינת ואנחנו מסוקרנים. החלטנו שלא נדבר כשניפגש, ומילה אחת יחידה מותרת במקרה שיהיה לה יותר מדי. "זברה".
לא דיברנו מעולם.
לא לפני שבאתי אליה. לא בזמן. לא אחרי.
היא פתחה לי את הדלת והזמינה אותי בקידה מקסימה פנימה, הראתה לי את הספה, והגישה לי כוס יין. מכיוון שמילים לא היו מותרות, עינינו בחנו את השנייה, חייכו חיוך מבויש, גבותייה עלו במקצת כשרצתה לשאול מה עכשיו ועיניי סימנו לה כשרציתי שהיא תתפשט. היא התפשטה. גם אני. במשך דקות ארוכות פשוט ישבנו זה מול זה. ובשלב מסויים היא נשענה אחורה, ואצבעות רגליי היו בין רגליה, מלטפות את איבר מינה. בעדינות. לאט. רעש הליטוף של קוצי ערוותה היו הרעש הכמעט יחידי בחדר, והרגשתי איך רטיבותה מתגברת.
בשלב מסוים היא נעשנה אליי והחלה לנשק אותי, וללקק. ולנשוך. זה לא היה הסשן שרצינו אבל הוא היה כל כך אירוטי. כה קסום. כה ראשוני. ליטפתי את שיער ראשה והרחתי אותו. רציתי שנשכב זה לצד זו ונלטף כל היום.
היא עצרה את ליקוקיה, הסתובבה על ארבע עם התחת שלה אליה, ופישקה את לחייה. הלוע האדום והבתולי של חור התחת שלה קרא לי, ואני הטבעתי בו את לשוני. ריח גן עדן.
ליקקתי אותה כמעט עשרים דקות. עד שהיא גמרה. אני לא גמרתי, וכשהיא סימנה בראשה על איבר מיני הנהנתי לשלילה. תני לי להביט בך ולאונן. תני לי לגמור על עצמי.
היא הביטה בעיניים חושקות ונשכה את שפתיה. גמרתי על עצמי, ואז היא חיבקה אותי חזק, כדי שיידבק הזרע שלי גם בה.
התלבשתי. נישקתי אותה על לחיה והלכתי.
לא דיברנו לעולם.
