קשיח. פציח. שביר. קשיח.

הסטירה הראשונה הודפת אותי אחורה ואני, כמובן, הודפת אותה בחזרה.
נאבקת באלו שבאות אחריה, נמלטת, מליטה פנים. חומקת.
בִּמְקוֹם
לאפשר רצף עז ובוטח שינדנד אותי קצת (או הרבה)
אני מיייצבת את עצמי, מחזירה לי אחיזה.

בִּמְקוֹם
לבקש ממך שתסתכל בעיניים שלי ברגע הזה, כדי שאוכל לראות אותי משתקפת בהן, ככה,
כדי שאני אוכל להביט בי
ולהעז
להיות שם.

אני כמעט מצליחה לאחוז ברגע הזה
לפני שהוא נשמט ממני שוב.