לפני 4 שנים. 10 בנובמבר 2020 בשעה 19:57
ככ מוזר שם, על גדת החצבני. הוא שקט, ככ שקט, כל המולת הראפטינג איננה ואף אחד לא קופץ טרזן-על-העצים מהענף ואף ילד לא נעוץ מבוהל בתוך סבך קוצי הפטל ואף אבוב שובב לא נמלט מבעליו ומתחבא מעבר לעיקול ואף גבר לא נאלם דום כשהמים הקפואים לוחכים את מעלה ירכיו ואף אבטיח לא שט בזרם ואף אישה לא צועקת: רפי, תחזיק את הילדה! תחזיק את הילדה! ואף גבר בכובע רחב שוליים רכוב על אופני שטח ירוקות לא חוצה את השביל ואת הלב,
שקט, ככ, ומדי.
ובשקט הזה, שהופרע רק ע"י קבוצת עגורים מקשקשת שחלפה גבוה,
בשקט הזה, יכולתי לשמוע את הפקאנים
נושרים פתאום סתם כך
על האדמה.
וככה, אני:
קשיח. פציח. שביר. קשיח.
