אני צריכה להגיד לך משו
שאחריו שוב לא תוכל לראות אותי באותו אור כמו קודם.
לא צוחקת, נו.
היה לי טוב ככ
להתפלש
שם.
וממילא כעת כבר לא אוכל להביט בפניך אז הנה אני ממשיכה: אני נאבקת עם הזין שלך, זה שאני רוצה להכיל בפי עד תומו ורוצה ומתקשה ומנסה שוב ונחנקת והפרצוף שלי כבר מלא, מלא ומרוח ברוק ואני מחליקה את השפתיים במורד
אל החֵלקה הזו
החַלקה
שלך
ושם, שם אני קוברת את הפנים שלי
ומתפלשת בתוך הרוק שלי וכנגד העור שלך ונושקת רגע לבסיס המוצק של הביצים שלך ורגע לנקודה הכי דרומית שלך שפגשתי עד עכשיו
ומתפלשת עוד, מערבבת רוק שלי בריח שלך ומפלשת את הפנים שלי בזה טובטוב ואני לא שומעת כלום ולא נעים לי להגיד לך ששם אני רוצה להישאר
עוד קצת.
וזה,
השקע החדש שלי.
יש שקע לקטנים, זה שבין הצוואר שלך לכתף, שם אני קצת גרה כבר ארבע וחצי שנים
ויש
שקע לגדולים.
שם, בין מיצים וביצים ורטיבות שלי ונקודות תורפה שלך ומילים שיוצאות ממך,
שם.
שם, שם היה לי טוב ככ
להתחפר.
