זִוּוּד-
צְרִירָה, קְשִׁירָה בַּחֲבִילָה.
הַכְנָסַת הַצִּיּוּד הַנִּדְרָשׁ לַטַּנְק, לַמִּקְלָט וְכַדּוֹמֶה.
לאיזה רגע מהרגעים של אמש אבקש לחזור בימי המרחק שתיכף ישאבו אותנו.
לרגע הזה שאתה נכנס בדלת אחרי נסיעה ארוכה, מת להשתין אבל קודם אוסף אותי לחיבוק מוחץ ואז עושה צעד וחצי לכיוון השרותים אבל מפרסס באמצע וחוזר ומוחץ אותי עוד רגע ועוטף את השפתיים שלי בשלך ושוב צעד וחצי לשרותים ושוב יו טרן, וזרועות חזקות וכפות רכות סביבי ופשוט לראות את הלך-ושוב הזה שלך, וואי, אין לך דרך מוחשית יותר לומר לאדם כמה הוא אהוב, מאשר לדחות עבורו פיפי דוחק.
או לרגע הזה כשאני מחופרת בך ואתה מספר לתוך האוזן שלי חלום משותף, פורט אותו לפרטים. מוחשיים וחיים ככ. כשאתה מרתק את הראש שלי לכתף שלך והקול שלך מרצין ומתעבה ואני מייללת לתוך האוזן שלך ומתפתלת ומשתוללת על הברכיים שלך ואני לא יודעת מה גומר אותי יותר, הקול שלך, החוויה שאתה מתאר, או העובדה שהיא לא לעולם לא תקרה.
או לרגע הזה שבו העיניים שלנו מדברות בכנות חריפה כמעט מדי את כל מה שלא אמרנו מפורשות ולרגע, דבר אינו חוצץ ביננו. כלום.
או לרגע הזה שבו אתה שואל אותי את מה שאתה רוצה לדעת, ואתה.אינך.מוותר.לי. לא מוותר. בסבלנות נחושה ובנחישות סבלנית, אתה עושה מה שאף אחד אחר זולתך לא עשה קודם. אתה לא מוותר לי.
והרוך שבו אתה עוטף את התשובה שלי, ובכמה כבוד אתה נוהג בה. ובי.
או לרגע הזה בו אתה אומר מלא-מילות ולרגע אני רואה אותך,
זה שגוזם-פותר-מכין-מסיע-מארגן- מערבב-מקפל- מתרוצץ- מייצר ללא הרף ואני עוצרת אותך ואומרת לך די, תנוח,
ובְּשניה, בְּשניה, הפנים שלך מתרפות והלב שלי יוצא אליך ברגע ההוא עד כאב
או לרגע הזה בו אתה, שתמיד אחראי ומתקשח אל מול לוחות הזמנים, מתקשה ללכת. ובפעם הראשונה בחיינו המשותפים, אני מרשה לעצמי להתפרע ולכאוב את לכתך ליותר מרגע קצוב ואני יוצאת אחריך ברגליים יחפות ומתירה לי להביט במכונית שלך ניתקת משפת המדרכה ומפליגה, רחוק, הרבה רחוק, ולא אכפת לי שתראה שקשה לי
כי בדקתי מלא פעמים היום, מיליון, ואתה לא נבהל
גם כשאתה כבר יודע
עד כמה.
מכל הרגעים בזמן
למצוא אחד לאחוז בו.
🧡
