קשיח. פציח. שביר. קשיח.

לא משנה מה זה שממלא את הלב פתאום, שדה קצור או פסיפס יפהפה של שטחים חקלאיים בעמק או רגע אנושי מכמיר או משפט מצחיק של ילד,
בכל רגע בעל ערך בימים האלה קורה אותו הדבר,
כמו על פי סדר קבוע:
בראשיתו יש לי מין אגרוף-החמצה מכווץ כזה על שאינך כאן
ומיד אחכ אני מתחילה במלאכת השימור ומקודדת מילות מפתח ומקלידה אותן מהר בראש לפני שאשכח ושומרת בשם ונוצרת
והתיקייה שלי מתמלאת ככ מהר ומתפקעת אז אני דוחפת פתקים בכל הכיסים ונועצת זכרונות קטנים בפינות של המוח וכבר אין לי מקום בידיים להחזיק את הכל וגולש לי הגעגוע,
זה שאני מחביאה מאחורי עינית המצלמה וגם היא כמה היא יכולה כבר לשאת על גבה

וכל הרעש הזה היה נפתר
אילו רק היית פה.

למשל, הרגע הזה.