"איל ניגוח הוא כלי מצור ששימש לפריצת שערי מבצר וביקוע חומות בעת העתיקה.
כדי שאיל ניגוח יהיה יעיל בביקוע חומות, גובהו של הראש (בול העץ) מעל הקרקע אמור היה להיות בהתאם למטרה. פגיעה במטרה במקום גבוה יותר הקלה על מיטוטה. עם זאת, כיוון גבוה מדי, מוטט רק חלק קטן מהמטרה. בהתאם, אם גובה הפגיעה היה קטן מדי, היה צורך במספר ניסיונות רב על מנת למוטט את המטרה"
מכל מסתרי עולם הבדסמ, אחד הבלתי מובנים לי ביותר הוא כישוף הטרמינולוגיה.
כאילו, עומדת אישה, לא קטנה, לא צעירה, על שתי רגליים יציבות, עם מוטת כתפיים של נגביסט ונוכחות בהתאם,
ומישהו אומר לה: ילדונת
ובום.
שלולית.
כאילו, איך??
אבל, ברצינות, איך??? איך זה עובד העניין הזה?
כאילו, רציני? עד לפני שניה היית בטונדה בלתי עבירה ומילה אחת שנאמרת - את תלולית פירורים?
איך בהינף מילה, מוצק הופך לנוזל.
איך מילה אחת, היא איל ניגוח, מבקע חומות עתיקות.
תגידו תלוי-קונטקסט, תגידו מקסם-ילדות, תגידו מקסם-שווא, הכל יכול להתאים, ואני עדיין אעמוד משתאה נוכח הכישוף הזה.
עדיין לא אצליח להבין את דרך הפעולה שלו. עלי.
למשל.
להיות קואלה.
בפועל- אני דוב גריזלי.
מולך- פתאום קואלה.
הכיצד ובשל מה זה ואיך?
להיות קואלה.
להיצמד חזק עם הידיים לגזע. ללפות את הרגליים סביבו. לא להרגיש ככ כבדה. להרגיש באופן יחסי פחות גדולה מהרגיל. להניח את הראש על שקע בגזע. לאהוב במיוחד את זרועו. את חלקה הפנימי. הרך. שכשהופכים אותו, מתגלה הצד המשורג. להתלפף בדיוק על זה.
לשבוע רק מעלים ירוקים. להתמלא רק מזה שיש מישהו, שמרגיש אותך קואלה.
למשל.
להיות דרדסית.
בוחן המציאות שלי תקין, רוב הזמן. אני לא קטנה, לא כחולה, ולא עוטה מצנפת לבנה. ועדיין, כשאתה קורא לי כך, אני מרגישה, פיזית, פיזית!!!, קטנה.
איך. איך זה מסתדר, פיזיקלית. המוח אומר: גדולה. הגוף מרגיש: דרדסית.
להיות דרדסית. להעז לסמוך. להעז להניח. להעז לשתוק. להעז להאמין שמישהו גדול, שאיננו גרגמל וגם איננו גדול, יוצר לך פה שביל. עם מצ'טה. ולא מוותר.
להעז ללכת אחריו, ולא לפניו.
עד שכבר אי אפשר.
למשל,
להיות קטנה.
שלכם.
