קשיח. פציח. שביר. קשיח.

אז ציניות.

בחירה או מכתוּבּ ?
ברור שבחירה, נכון?

ניו אייג', העצמה, הכל בידיים שלנו, תבחר את הגורל שלך, בוחר לא להעלב, הכל בחיר.

רק שציניות, אסטרטגיית-על להתמודדות עם אובדן, דחייה, בדידות ופחד, עובדת טוב מדי.
נדבקת לגוף כמו חליפה רטובה של צוללן ולך תקלף אותה כשאתה מתנדנד על רגל אחת בחום הנורא של אילת.
אז אתה לא.
גם כשאתה כבר רוצה, מסתבר שהציניות שלך גידלה כבר חיים משל עצמה.
והיא תובענית. ועקשנית. ומצליחה.
וזמינה.
תמיד.
היא תמיד איתך.

תמיד עליך.

כמו נגביסט בקרב שאפילו אתה כבר לא זוכר על מה הוא. קרב שאין בו רגילות וחמשושים וגימלים.
תקוע על on.

ולא.

להגיד לציניקן שזה מעצבן/ מעייף/ מתיש/ מאיים/ מרעיל

לאו דווקא יגרום לו להניח.

לחדול אש.
לפעמים זה אפילו יבריג אותה (את הציניות) עוד קצת פנימה.

ולא. זה לא כיף.

מספרים, שיכול להיות קצת מבודד שם, בערבות הציניות.

וגם פרובלמטי משהו.

here the thing:
באופן אבסורדי,
חייל בשרות הציניות יוכל להניח את נשקו רק בסביבה שתהא מספיק חזקה לספוג את האש שלו.

והנה זה בלי מטפורה (תודה ש. וח. וא.):
מה שציניקן צריך כדי להפחית את הציניות שלו, זה שיעמדו בה.
בציניות שלו.
שיראו מעבר לה.
שלא יתפתו להסחת הדעת שבה.
שיראו את האדם שמעבר לה.

שלא יבלבלו אותו-איתה.

# כותבת בשביל חברה, כן?

## מוקדש ללוחמי ולוחמות האש כאן, בשמורת הטבע הזו. 

### ועוד יותר לאלו שמתאמצים לראות מעבר