הבית בו גדלתי נראה היום כמו התינוק של שכניו הגבוהים, רובם צמחו סביבו אחרי שעזבתי.
הנערה שהייתי, היתה מביטה מחלון הסלון הגבוה למטה, אל שני הבתים הנמוכים שממול. שני בתים חד קומתיים עם גגות רעפים אדומים וחצר עם עצי פרי. כמו שני איים כפריים באמצע רחוב עירוני. גיליתי, שאם עומדים בזוית מסוימת ומטים את הראש ומצמצמים את העיניים, רואים רק את הבתים עם הגגות האדומים ואפשר לדמיין שאני בכלל גרה בקיבוץ וסביבי מרחבים ואנשים בחאקי עם שפמים ועיניים טובות,
ולשקוע בחלומות.
כאלה שתמיד היו לי.
אותו הבית, ומחלון חדר השינה של הוריי, אם מתעלמים מקירות השפריץ של הבניין מימין ותריסי הסלון של הבניין משמאל, בתווך, אפשר לראות את הים.
רצועה יפה ממנו.
היה לי נתח פרטי של ים בחלוני. צר ודחוק ותחום אבל שלי. והייתי לרגעים מלכת העולם. טייקונית עם שקיעה על הים. רק לא להסיט את העיניים שלא תיכנס לפריים שמלת הטריקו הפרחונית שמתנדנדת על חבלי הכביסה של השכנים.
רגע. עוד קודם. בימי שמש חורפיים אני צועדת עם ילדי הגן לשדה, כריכים עם ריבה היו נאספים לתוך סלסלה גדולה ונאכלים במעגל על העשב. כמה עושר היה נדמה לי שם, אפילו שמסביב היו רק חרציות צהובות וחרקים שחורים שנתתי להם לטייל לי על היד, עוד לפני שהתחלתי לפחד מהם.
ולעד, לריח של שדה חרציות בחורף וזמזום חרקים יהיה טעם של לחם עם ריבה. אדומה.
השדות היו אז מוקפים בעיר אבל לכמיהה שלי זה בכלל לא הפריע והייתי ככה. מאושרת.
בחלקת השדה ובנתח הים ובגג האדום הבודד
שעל אף שהיו רק חלקי מציאוּת , היוו בסיסי שיגור מספקים כדי שאוכל לעוף, לעוף, ולהיות קצת בילבי ולורה אינגלס וירון זהבי (כן, נו) וקיבוצניקית שזופה ולוחמת חופש וצנחנית (ששבה) ומרגלת (סליחה ח. מקומה רביעית. היינו ממש משוכנעים לגביך) וזאת שיושבת ליד גידי גוב באוטובוס של הלהקה.
כשסך החלומות שלך עולה על קיבולת המוח את לומדת לשתול אותם גם בגביעים של אשל.
גם מטוסים יכולים להמריא ממסלול צר וקצר על אוניה מתנודדת, וגם אני, למדתי איך.
בשבוע שעבר בא טרקטור, לא גדול במיוחד, ובכף משוננת פורר את שני הבתים האחרונים עם גגות הרעפים האדומים.
מחילת הארנב הפרטית שלי היא עכשיו ערימה ערומה של מוטות פלדה וטיח, מתחת לבית הוריי.
ורק אני יודעת לאן המראתי מאותם שני גגות אדומים ואיזה מזל שהטיתי את הראש ועצמתי עין אחת וראיתי רק אותם אפילו שעיר ורעש ואוטובוסים ושלמדתי, לבד, איך בתוך פריים קטן ומצומק אפשר לברוא עולם ומלואו.