לפני 5 שנים. 25 בפברואר 2019 בשעה 12:42
אני יודעת איך מרגיש הבפנים של כף היד שלך ברמת המרקם, והחום
ומאיפה עד איפה היא מגיעה על הפרצוף שלי
ואיך זה מרגיש לטמון בה את הפנים
ואם צריך, יש לי גם את התמונה ההיא, כשרצית להראות לי משהו שהנחת בכף ידך, ואני רק ראיתי יד גדולה ומוכרת ולא נשמתי איזה רגע והגוף שלי הגיב אליה בבת אחת והנה אני מוליכה את האצבע שלי לאורך הקווים שחרוטים עליה. כן, מבעד לטלפון. כן, זה נמוך. אבל אני חולה עכשיו. מותר לי.
אז כשאמרת הבוקר: להניח לך יד על המצח?
החום שבישל לי את המוח חָבַר למה שכבר חרוט בי, ויכולתי לעצום עיניים ולתת לזה לקרות.
אני יודעת ששמעת אותי מתכנסת בתוך כף היד שלך ואת תאי המוח שלי מתבשלים ומתפצפצים כמו פופקורן.
אולי זה מה שגרם לך כמה דקות אחכ לומר לי בקול רציני של רופא, מהול בקרבה מתוקה כזאת:
טוב. אני רושם לך מגיני ברכיים.
Please do*
