היה לנו רומן
בוטני
אקולוגי
מטאורולגי
רומן חקלאי כמעט
כמו בספרים של משה שמיר
חגגנו זריחות
ושקיעות
ופריחות וזריעות
ציינו לידתם של פירות עונה חדשים,
חגי אסיף וחגי נחלים ומועדי שטפונות
אבל את עצמנו לא חגגנו כלל
לא דיברנו אהבה
חיבוקים
ליטופי לחי
חלקי גוף
וחלקי נפש
במקומם דיברנו
שדות חיטה קצורים וגבים מתמלאים ותמרים מתפקעים מדבש וצרעות סביב עצי תאנים
שרטטנו זה לזו מסלולים במדבריות והרים
אבל לא הולכנו את האצבע על קווי האורך והרוחב שחרט בנו הקשר ועל העורקים העדינים בהם חילחלנו זו בזה
דיברנו כוכבים רחוקים וירחים מתמלאים וחסרים וגרמי שמיים
במקום געגועים וכמיהה
וכאב המרחק
קודדנו מערכת שלימה של אותות וסימנים ואימוג'ים
שהצפינה את הרגשות הכי עדינים שלנו
ולא נתנו להם מילים כלל
ואחכ
גם לא מקום
עד שלא היה לי עוד מקום אצלך, אצלנו
להניח
מילים ותשוקות וכאב ועונג
עד שלא ידעתי עוד לומר
אם זו אני פה, שאיתך
אם זו אני, שאתה אוהב
אם אתה זוכר את סימני הדרך של הנפש
שלי
כפי שאתה זוכר את שבילי הטיולים ומילות השירים ושמות הגיבורים שזכרת
ככ בקלות
אבל אותי
הרבית לשכוח
הלכת כ"כ רחוק ממני,
עד שבסוף
גם אני.
