והמבט שלי חודר לו לתוך הנשמה.
הוא כולו פרוש לפני שקוף.
חשוף.
אני עם אש שהתאפקה שבוע, מפילה אותו על המיטה. הוא מנסה להתנגד.
לוקחת את הידיים שלו מניחה הצידה. אני לא צריכה להפעיל כח.
נותנת בו מבט עמוק זה מספיק.
פותחת לו את האבזם.
משחררת את החגורה.
מכנס.
תחתון.
עכשיו הוא כבר מנסה לעזור, מבט נוסף והוא לא מתערב.
הוא שלי לגמרי.
עכשיו אני פנויה לעשות את מה שאני יודעת.
ורוצה.
ומשתוקקת.
הציפיה שלו מורגשת בורידים. בזרימת הדם. בנשימה. במבט. בעיקול הפצפון בזוית הפה.
אני ממתינה.
עוד.
ועוד קצת.
ומתחילה לאט. מרפרף. עדין.
הוא מתמסר. נאנח. רוצה להיבלע בתוכי אבל אני יודעת טוב ממנו מה יעשה לו טוב.
ובבת אחת כולו בתוך הפה שלי. עטוף מחומם עמוק עמוק...
ואני שולטת בקצב.
ובתנועה.
מרימה אותו גבוה, כמעט---
ואז בהפתעה, פתאום שוב עדין, עדין...
כמה תשוקה יש בפה שלי. באצבעות שלי.
ובמבט העיניים שלא עוזב לרגע.
והכל רטוב וסמיך כלכך..
ואני שולטת בדקויות. מרגישה אותו כאילו הזין שלי מתענג עכשיו.
נותנת לו להגיע לאורגזמה, אך לא מאפשרת לו לשפוך.
הוא רוטט לי בידיים.
ודמעות.
---
ואני יודעת שנתתי לו לא רק את המציצה הטובה בחייו, אלא הפגשתי אותו עם עוד רובד בנשמה שלו.
עם עצמו.
___________
ואת ההתעוררות שלו אח״כ, כמו אריה טורף, שקם עלי עם כל אונו, נחוש, חזק, שואג..
ומלחמת שליטה קצרה בין אריה ללביאה, קצרה אך עם סימנים אדומים, שבסופה אני שוכבת תחתיו כנועה ומתמסרת לחלוטין---
וכעת הוא זה שמפליא בי את כוחו ומראה-לי-מה-זה להעיז לקחת עליו שליטה...
או שאספר או שלא.
ככה אני אוהבת את זה.
וגם- בדיוק אחרת אני אוהבת את זה.
וגם- לא כך ולא אחרת.
לילה טוב, תהיו טובים, תהיו רעים, אין באמת הבדל.
