The dark side

ללמוד את הגוף אחד של השניה זו משימה מרתקת. 

זו אולי המשימה הכי יפה ומתגמלת שקיימת. 

זה מתחיל בחיבוק, בחיבוק אני כבר יודעת. 

מה שמיוחד בדרך הזו- זה כמה שאת מגלה עוד, בטוחה שאת כבר שולטת. יודעת. מנצחת על המשחק--- 

אז באה הפתעה. 

ועוד אחת. 

ועוד. 

זה לעלות על קרון רכבל ליעד בלתי ידוע. 

זה הלעלות. 

עוד ועוד, עד האוקטבות הגבוהות, ואז עוד קצת, ועוד קצת, ועוד. 

לא יודעת מה צריך לגלות. 

רק לפתוח, לפתוח עוד ולתת להכל לזרום. להזרים. ולגלות לי, לנו. 

המשך הנסיקה טובה ומרגשת יותר מתחילתה, כשכבר אספנו בדרך כמות יפה של העתקות נשימה.. 

בפסגות הגבוהות של ההרים, קשה לנשום;

ויש שם שלג. 

והמבט שלי חודר לו לתוך הנשמה. 

הוא כולו פרוש לפני שקוף. 

חשוף. 

אני עם אש שהתאפקה שבוע, מפילה אותו על המיטה. הוא מנסה להתנגד. 

לוקחת את הידיים שלו מניחה הצידה. אני לא צריכה להפעיל כח. 

נותנת בו מבט עמוק זה מספיק. 

פותחת לו את האבזם. 

משחררת את החגורה. 

מכנס. 

תחתון. 

עכשיו הוא כבר מנסה לעזור, מבט נוסף והוא לא מתערב. 

הוא שלי לגמרי. 

עכשיו אני פנויה לעשות את מה שאני יודעת. 

ורוצה. 

ומשתוקקת. 

הציפיה שלו מורגשת בורידים. בזרימת הדם. בנשימה. במבט. בעיקול הפצפון בזוית הפה. 

אני ממתינה. 

עוד. 

ועוד קצת. 

ומתחילה לאט. מרפרף. עדין. 

הוא מתמסר. נאנח. רוצה להיבלע בתוכי אבל אני יודעת טוב ממנו מה יעשה לו טוב. 

ובבת אחת כולו בתוך הפה שלי. עטוף מחומם עמוק עמוק...

ואני שולטת בקצב. 

ובתנועה. 

מרימה אותו גבוה, כמעט---

ואז בהפתעה, פתאום שוב עדין, עדין...

כמה תשוקה יש בפה שלי. באצבעות שלי. 

ובמבט העיניים שלא עוזב לרגע. 

והכל רטוב וסמיך כלכך..

ואני שולטת בדקויות. מרגישה אותו כאילו הזין שלי מתענג עכשיו. 

נותנת לו להגיע לאורגזמה, אך לא מאפשרת לו לשפוך. 

הוא רוטט לי בידיים. 

ודמעות. 

---

ואני יודעת שנתתי לו לא רק את המציצה הטובה בחייו, אלא הפגשתי אותו עם עוד רובד בנשמה שלו. 

עם עצמו. 

___________

ואת ההתעוררות שלו אח״כ, כמו אריה טורף, שקם עלי עם כל אונו, נחוש, חזק, שואג..

ומלחמת שליטה קצרה בין אריה ללביאה, קצרה אך עם סימנים אדומים, שבסופה אני שוכבת תחתיו כנועה ומתמסרת לחלוטין---

וכעת הוא זה שמפליא בי את כוחו ומראה-לי-מה-זה להעיז לקחת עליו שליטה...

או שאספר או שלא. 

ככה אני אוהבת את זה. 

וגם- בדיוק אחרת אני אוהבת את זה. 

וגם- לא כך ולא אחרת. 

לילה טוב, תהיו טובים, תהיו רעים, אין באמת הבדל. 

אז למה לשאול באדומות ולא בתגובות בבלוג?

יש הרבה יותר סיכוי שאענה.

והתשובה בפשטות: את מי שהיה מגיע לו.

סתם כך, תחשבו עם עצמכם אם יש מישהו שהייתם מוכרחים למחוק מהעולם. שאסור לו להישאר כאן.

לי לא היה, למרות הכל ולמרות כולם. מין פאק פרטי שלי שבסופו של דבר מקבל את כולם, כולל הרוצחים והאנסים.

עד שיצא בי הכעס הזה, הנוכחי, וחגגתי אותו. את הזעם הכוונה. 

כמה שזה לא השתלם לו הפעם....

זהו.

וואלה כן. 

אז היום שרפתי אותו. 

תולעת קטנה ודוחה שכמוהו. חלאת אדם. מסריח. 

לקחתי את הנבוט והכיתי בכל כוחי על שני הפרחים האדומים שלו. משוכנעת שכל גופו התמלא פריחה. בזעם. בכעס. ללא רחמים. 

תולעת דוחה שכמוהו. איכס. 

ומשארית האדם שהוא, חתיכות בשר רקובות ודוחות מעלות בחילה, שרפתי. שרפתי אותו. הדלקתי לו אש. שולחת אליו את הלהבות. אליו ואל הצל שלו. העליתי אותו בעשן. כולו עשן. 

צחנה. 

עד שהתמוסס. נכחד. כליל. 

יש אנשים שלא ראויים לחיות. 

בודדים ונדירים כלכך, 

אחד כזה שנופל לידיים שלי,

לא יקום בבוקר. 

לילה טוב ומנוחה עכשיו. 

אוקיי אז נדמה לך שיש לך מושג פחותויותר איך זה נראה ומה זה מרגיש ומה בא לך לעבור שם, בערך הדרך מוארת, עכשיו רק נשאר ללכת בה ולחוש מבפנים. 

אבל ברגע שאתה מציג את כף רגלך במאורה ההיא, באותו חלקיק שניה, אתה כבר שוכח כל מה שידעת וכל מה שחשבת, כל מה שנדמה לך וכל מה שאי פעם היית, ואתה כל כולך באין ובריק ובתוהו. 

לא מוארת ולא כלום, אין מפה ואין תכלית, יאללה תשליך הכל. 

יקום מקביל? זה זה. 

הלילה התבתקתי מבתולי. 

כן, עשיתי כבר רבות בחיי, (ובמותי, כמובן) אבל איזה כיף שתמיד יש דברים שעדיין נשארתי בהם בתולה. 

ואם אין, אז נמציא. 

ככה תמיד יש פעם ראשונה. 

מאחלת לעצמי עוד התבתקויות רבות. 

גם אתם עדיין בתולים? 

הנוסחה. ככה נשארים צעירים לנצח. 

בביקורי בשאול אספתי גולגלות.
הרבה גולגלות.
כל אחת מעולם אחר, זמן אחר וחיים אחרים.

גולגולת אחת ארוכה במיוחד הוציאה לי חבל ארוך כמוה, קשרה אותו לחורי עיניה וכרכה אותו סביב צוארי.
גולגולת אחת עם שיניים חדות מאוד נעצה אותן סביב רגלי הימנית ונשארה שם.
גולגולת אחרת עם קרן חדה ודוקרנית התלבשה על ראשי.
גולגולת נוטפת ערבוב דם מיצי זיעה והפרשות נדבקה על ירכי הפנימית.
גולגולת קטנה אך מכוסה קוצים סבוכים התפתלה על כתפי.
וגולגולת אחת מרוסקת, התנפצה אל בטני ושבריה עפו נדבקו וכיסו את גופי.

הרגשת? לא הרגשת?
מה את יודעת.
את כן יודעת למה באת לכאן.
את לא יודעת איך תצאי.

בסוף גם את תהיי גולגולת.
את לא יודעת איזו.