בנקודת זמן מסוימת בין הגעת הקורונה לארץ והסגר הראשון הגעתי להחלטה להאריך את השיער ולוותר על הביקור התלת-חודשי במספרה. יותר מכך, בחרתי גם להפסיק ולגלח את המפשעות, בתי השחי, הטוסיק, והחזה כפי שהייתי עושה לפני אירועים מיוחדים בהם המגע והנראות החלקים של העור היו חשובים ומשמעותיים לא רק לי. רק הפנים זכו לעדנה של סכין הגילוח בתקופה הזו כי אני בכל זאת מתחשב במי שצריך לראות אותי ביומיום 🧔
מאז ועד היום קרו כמה דברים מעניינים שקשורים בהחלטה הזו:
פניתי לשני אנשים שונים שונים. אחד היה גבר שרצה לפנק את אשתו על ידי הבאת נער שעשועים לערב שכולו שלה ועבורה. לפני שתקפצו ותרימו גבה, היתה לי היכרות עבר עם האיש ואין לי צל של ספק בכוונות או באיכות הביצוע של תכניותיו. בשיחה בה הצעתי את מועמדותי העליתי את נושא השיער ודווקא התקבלתי כפי שאני. טבעי ופרוע. השיחה הזו דווקא חיזקה את ההחלטה שלי והייתי גאה לשלוח תמונות ואולי להיבחר, גם אם זה בסוף לא יצא.
השנייה היתה אישה שפרסמה בלוח המודעות. לפי הנתונים היבשים שציינה היתה התאמה ראשונית, וההתכתבויות גם עברו בנעימים עד לשלב בו שיתפתי תמונה ראשונה. לא שהיחס השתנה דרסטית, אבל משהו לא עבר- התסרוקת שכבר באמת היתה מוגזמת וצמחה לכל כיוון גם אחרי סירוק ארוך. אז נשלחתי להסתפר ולצלם עוד תמונה. התקדמות. הימים ימי סוף סגר ראשון והמספרות המקומיות חוזרות לעבודה חטופה. הספר הצעיר שהתיישבתי בכיסאו מקבל משהו שיותר דומה לגברת [פארה פוסט], ומוציא מתוכו אדון. ייאמר לזכותו שהוא לא שיתף פעולה עם ההצעה הראשונה שלי לגאלח מספר 3 במכונה. אני ממש מבסוט כשאני מביט במראה עד היום, וזה העיקר. התפל הוא שגם התמונה השנייה לא עברה את עינה החדה של האישה מהכלוב, וזה בסדר גמור. הפסקנו להתכתב מיד אחרי. עדיין יצאתי ברווח, גם מבלי שיצאתי איתה. 💇♂️
למדתי מילה חדשה באנגלית- pilosity. זה היה בצ'אט בינלאומי תחת ההקשר שבו מישהי ניסתה להסביר למה שיער לא מתקשר אצלה לנשיות וכמה היא מופתעת מהפופולריות של ניוש. בחיי שזו היתה הדרך הכי נחמדה ששמעתי לדחייה של גברים שעירים בלבני נשים.
סטודיו מוריקאי חזר לפעילות מצומצמת בזוגות בלבד, והכניס לסילבוס שיעור בקשירת hogtie (ועוד כמה ממתקים) שעוד לא יצא לי להתנסות בו. סחבק אוהב להיקשר, וזו פעם ראשונה בחיים שלי שיש מספיק מה לתפוס בראש גם עם חבל. החלומות בהקיץ שהיו לי מהסיטואציה הזו תמיד מתוקים. לא מסתפר יותר מקדימה. זהו. סופי! עד שאני לא מגיע לשיעור הזה גם דלילה והפלשתים לא ישכנעו אותי להסתפר. יום יבוא. 🐻
בתור איש דוב עם שאיפות להארה רוחנית ומינית שתגרום לו להיראות כמו בודהה חלק, החודשים האחרונים היו תזכורת לאיך שהגוף שלי מתוכנת לצמוח. ללא מסכות, אם תרצו. הפוסט מספיק ארוך מבלי שאשתפך על הרגשות שלי לגבי זקיקים, ולמרות שלסיום רציתי להכניס הערה מצחיקה על המחזמר שיער ועל אילו ארכיטיפים של היפים וחיילים מתאימים למי מהדמויות, לא מתחשק לי להשקיע בגרפים. אז במקום זה נשים שיר:
ואחכ לכו תגידו לי שאתם לא אוהבים אופרה :)
