קודם כל, איפה השיר הזה היה כשכתבתי מזמן פוסט על מנגואים?? לא כל יום יוצא לי לערוך פוסט בן שנתיים ולשפר אותו משמעותית. עכשיו אני בטוח שהפרי הכי חושני הוא מנגו. Fight me אם אתם חושבים אחרת. שלושה חודשים לתחילת העונה...
יום אחד בשבוע שעבר ובשעה רגועה יחסית בלי קהל מישהי שעובדת איתי שיתפה אותי בתוכניות של קבוצת פייסבוק שהיא חברה בה לצאת למועדון בילוי בתל אביב. על הדאנג'ן שמעת? 😮🤐🤨😏 אז סיפרתי לה שהייתי 'פעם אחת' עם חברה שהזמינה אותי ללוות אותה לשם, מה ראיתי, מה עושים שם, איך התנהגו אליי ואלייה (יפה, ולצערי פחות יפה בהתאמה. זה היה לפני הרבה שנים.), ועל הלך הרוח הכללי העכשווי כפי שאני תופס אותו ביציאה לכל מועדון, בלי קשר לסאדו מאזו או לא- שאנשים עדיין בפוסט-טראומה מהקורונה ולא לגמרי שולטים בעצמם. אין הבטחה שלמרות שהיא עם קבוצה של בנות שמגיעה יחד ושהן שומרות אחת על השנייה לא ייהרס להן הערב בגלל מופרע אחד. ומספיק אחד. הייתם עוברים לידה ביום-יום ולגמרי יכולתם להתבלבל שהיא בדרסקוד. לובשת שחור ועקבים, מקועקעת, אישיות מדליקה וחריפה. בתוך מועדונים של הקהילה אני רק יכול לדמיין את תשומת הלב שהיא תמשוך.
ואז נכנס עוד אחד מהחבר'ה בעבודה לחדר והיא שיתפה אותו בשיחה. איש מבוגר יותר, לא שמע על המועדון או על הקהילה קודם, והשאלות שלו לגמרי החזירו למצב 😮🤐🤨😏 שהייתי בו קודם: "מה, לוקחים שם אנשים מהקהל ומרביצים להם?" "מה, הם מגיעים עירומים?" "מה זאת אומרת עבדים/שפחות?" "מה, לוקחים שם אנשים מהקהל ו..." נראה שהנקודה הזו ממש הפריעה לו ושנינו הרגענו אותו שלא, לפי החוקים לא מכריחים אותך להשתתף בניגוד לרצונך. עדיין היה מעניין לראות חברים וניליים מעלים נושא כזה בהפתעה. בהחלט נקודת השיא של היום ההוא. ממה שאני יודע היא בסוף לא נסעה, החליטה על מועדון מוכר אחר, ונילי, וגדול יותר. ואני? אני אחזור למסיבות בקרוב מאוד לעשות אתכם שמח. כיף רק לחשוב על זה.