איך אני אוהב את השכנים שלי שאני כמעט ולא מכיר.
לפני זמן מסויים התחילה מעין פעילות החלפת ספרים בלובי של הבניין. על מדף האבן מעל תיבות הדואר היינו שמים רק פריטי דואר ששולשלו תיבות הלא נכונה או שהיו שייכים לכתובת אחרת בכלל, ככה במשך שנים. לאחרונה שכנים בעל מעוף הוציאו לשם פיצ'פקעס, אלבומי מוזיקה, וגם ספרים למסירה לכל המעוניין. ככה חטפתי בראש שלא אספתי הביתה תקליט של שבק ס' על ויניל, וככה התחלתי לשים לב מה כן כדאי לקחת להבא.
אחד הספרים שנשארו שם היה חוברת דקה בכריכה אדומה כשפתון, עם איור של פגסוס, כותרות בצבע שמנת מתוקה, וכתם של נוזל חשוד שקוף ולא ידוע:
הליקון, סדרה אנתולוגית לשירה עכשווית;סיא Xיר X ו Xיט יי Hיק Xיה XXXי[ב]
ממתק לעיניים שמבטיח משחקי לשון על משחקי לשון? לקחתי. הספר הכיל כ-90 עמודי שירה, ברובה מקומית וחלק מתורגמת, ותמונות עירום אומנותי. שירה עכשווית כפי שהייתה לקיץ 1995. אך יצא לי רק לרפרף בו מאז. אני שומר אותו כאוצר מוחבא לערב דייט על בקבוק יין וקריאת שירה בציבור או בחברתה הבלעדית של בת הזוג בימים הנדירים שיש לנו בית רק עבורנו. לנדוד כפי שהעורך מבטיח בין שירים:
"מתוך עימות ובחינה... עמדות של ריחוק, חשש... עד ניכור והזרה גמורה; קבלתו של הפער הארוטי... פרספקטיבה... פוליטיקות... דרך ה-kinky... ובסופו של דבר אל השפה עצמה..."
וכשנסיים את הספר נמסור אותו הלאה, לסוטים הבאים 🤓
בהתאם לכללי הפרסום איני יכול לשתף כאן אף שיר, אך מתוך רצון בכל זאת לתת קרדיט וטעימה חיפשתי עבורכם שיר אחד טוב בעיניי שפורסם במקום אחר ברשת ולבסוף מצאתי משהו מעניין עוד יותר. שיר שהיום מופיע אחרת מאיך שיצא לדפוס אז בחוברת. השם שונה מעט, נוספו לו שורות ומשמעות אחרת. איך ומה השתנה אני אשאיר לדמיונכם. אם במקרה, לאה פילובסקי, את כאן בכלוב.. שלחי הודעה ואשמח לשמוע ישירות מהמשוררת אם עדיין