נעורי הגבעות

החדר היה גדול יותר ממה שהיא הייתה רגילה אליו אבל הנסיבות דרשו את זה. למצוא ולהכין אותו לקראת האורחים לקח כמעט אותו משך זמן שלקח לה להזמין, לארגן, ולתזמן אותם. שמירה על סודיות האירוע דרש ממנה לעשות את הכול לבד. היא חשבה לרגע שזה נס שהתכניות שלה באמת יוצאות לפועל סוף סוף, ומהר מאוד סיפחה לעצמה את התודות השמורות להשגחה האלוהית כביכול. הערב הזה היא תקבע לעצמה שיא חדש במה שהיא עושה לאנשים. כל החודשים בהם היא עמלה ליצור קשרים, להשליך חכות, להניח ממתקים על השביל, ובמילים אחרות לשבות בקסמיה חבורה של גברים סוף סוף עמדו לשאת פרי.

את הכיסאות היא סידרה על היקפו של השטיח העגול הגדול במרכז החדר. מעט יותר כיסאות ממה שצריך, אבל לא מספיק בשביל לסגור את המעגל לחלוטין. היא השאירה את הפתח בצד הקרוב לדלת הכבדה והאטומה ששטיחים נוספים הובילו ממנה לפתח המעגל, עשתה סיבוב לבדוק שכל החלונות סגורים ומכוסים, עימעמה אורות כך שהחושך כמעט והשתלט על דפנות החדר, הפעילה את הזרקור שגרם לזה שרק המעגל עצמו נשאר מואר, מחאה כפיים בשביל לבדוק שההד קופץ בין הקירות, וידאה שלא קר או חם מידי, וחייכה. מושלם. שאר החדר היה ריק מריהוט. התקרה הייתה גבוהה מהרגיל, אולי החדר שימש פעם כמחסן. הערב קירותיו יישמעו דברים שהארכיטקט המקורי בוודאי לא חשב עליהם. במסדרון מחוץ לחדר בארונית קטנה הונחו בצורה מסודרת וקפדנית שאר הדברים שהשלימו את ההכנות לערב- ניילונית צנועה המגינה על חוברת ניירות מודפסים, וקופסא עם כיסויי עיניים פשוטים- מעין מסכות שינה שמקבלים במטוס. היא כל כך רצתה לסמוך על הגברים שיעצמו עיניים בכוחות עצמם, אך העדיפה שלא יקלקלו לה את התכניות ויתפתו להציץ.

השעה בה האורח הראשון צווה להגיע מתקרבת והיא מכינה את עצמה להיכנס לתפקיד. בשבילה ובשבילו. בוודאי לא רק לה כבר יש פרפרים בבטן.. לאחר שכל אורח אישר שהוא מוכן ויכול להגיע, ההוראות שהיא שלחה לו היו קריפטיות ומחמירות:

...ומרגע שאתה נכנס לבניין ועד סוף הערב, שום מילה. הערב הזה הוא שלי. אתה תקשיב ותבצע את ההוראות שתקבל במקום ובשקט מופתי. תבוא בבגדים נוחים, תתפנה לפני שתגיע, ו...תדע שאתה לא לבד.

▲▼▲▼▲▼▲

הוא דופק בדלת. מתחילים. היא מלווה אותו לארונית, מגישה לו כיסוי עיניים לחבוש, ומלווה אותו למקומו במעגל. הדלת הכבדה נטרקת אחריהם ברעש איום ומהדהד. לרעש הזה היא כבר התרגלה בהכנות, אבל את הבחור זה מפתיע. הוא עוצר את ההליכה וגופו נמתח. היא רואה אותו מסובב את ראשו לכיוונה, חיוכה מוסתר מאחורי המסיכה והיא רק נותנת לו משיכה קטנה ביד שימשיך ללכת אחריה. בראשה היא מתחילה ספירה קטנה לראות כמה פעמים זה עוד ייקרה עם האחרים. לפני שהיא עוזרת לו להתיישב, היא לוחשת לו להפשיל מכנסיים (בשקט, דיר-בלאק!), וכשהוא מסיים להתיישב היא שוב לוחשת לו שעכשיו עליו להמתין בסבלנות ולשמור את הידיים שלו לעצמו. מבסוטה מההתנהלות עד עכשיו, הפרפרים שבבטן משתתקים והיא יוצאת מהחדר תוך כדי שהיא סוגרת את הדלת בעדינות הפעם. מחווה קטנה לאורח הכבוד שכבר בפנים.

ככה הגיעו האורחים, אחד אחד, בשעה המיועדת להם ומבלי להוציא הגה התהליך חזר על עצמו שוב ושוב ושוב.. היא דאגה להשאיר זמן ריק בין חלק מהאורחים בשביל סתם להיכנס לחדר, לשמוע את טריקת הדלת ולצפות בסיבובי הראשים; ובשביל לבלבל את הספירה של האורחים הישובים בדממה. בינתיים היא לא רצתה שיידעו כמה אורחים מגיעים. חלקם כבר בילו איתה בעבר בחברת אחרים, חלקם רק איתה לבד, וחלקם זו הפעם הראשונה שהם בכלל רואים אותה אחרי שהתכתבו לתקופה שנראתה להם כמו נצח. היא חושבת כמה הכניסה הזו אכזרית אליהם במיוחד, אבל מכיוון שהיא בחרה אותם בפינצטה היא יודעת שזה יעבור להם. גם ככה כל אחד ואחד מהגברים ייזכה לאיזשהו 'ממתק' הערב.

אחרי שכולם הגיעו היא חזרה על שטיק האורח הדמיוני עוד פעם פעמיים, ולפני היכנסה לחדר הפעם בשביל להתחיל את האירוע המרכזי לקחה מהארונית את הניילונית שאף אחד מהגברים לא שם לב לקיומה. בעודה צועדת לכיוון המעגל היא שלפה דף אקראי מתוך הניילונית ובמבט קצר על תוכנו לא יכלה שלא לחייך.

▲▼▲▼▲▼▲

"הערב אני הולכת לגלות לכם בדיוק מי אני, ומי אתם בשבילי". היא הכריזה. הדפים שבידייה היו גרסאות מודפסות של כל הפרסומים בבלוג שהיא החזיקה ושסיפרו על מעלליה ומחשבותיה עם ועל הנוכחים בחדר, ועוד כמה פרסומים שהיא אהבה במיוחד ושלא נכתבו על אף אחד במיוחד. "ארגנתי עבורכם ערב קריאה, או ערב 'קריעה' אם תרצו... את הסיפורים אתם כבר מכירים, כולם מהבלוג. היום תגלו אם אתם הגיבורים של הסיפור". הכתיבה שלה תמיד הייתה מרומזת, היא דאגה לשמור על פרטיותה ושל מושאי הסיפורים בקנאות. יחד עם זאת הקסם האישי שלה פשוט זהר דרך המילים, ולא פחות מאיך שהיא התנהגה במציאות. ככה לאט לאט היא גיבשה קהל קוראים נאמן, חברים חדשים, ואת הרעיון לעשות פיצוץ מבוקר של הבועה ככה שכל אחד מהאנשים שהיא כתבה עליהם ידע בוודאות שהוא זה ה-הוא.

"מכירים את המשחק 'מאפיה¹'? אני אסתובב ביניכם בזמן שאני קוראת חלקים מהבלוג, ואם יש לכם חלק בסיפור אתם תרגישו אותי נוגעת לכם בכתף. תזכרו לשמור על שקט, ותדעו שאני כבר נהנית לראות איך חלק מכם מתרגשים. תמשיכו ככה, בדיוק ככה". הקול שלה התנגן בחדר. היא הקריאה סיפור אחר סיפור. הראשים עקבו אחריה לאן שלא הסתובבה. כאשר נגעה בכתף אחת הגבר כיווץ את אגרופו כאומר "יש!". כאשר סיימה סיפור אחר ראתה איך יותר מאחד מהאורחים שומטים את גופם כאשר הם הבינו שלא עליהם הוא נכתב. היו כתפיים שהיא חזרה אליהן שוב ושוב, והיו שזכו לנגיעה בודדת. יותר מפעם אחת היא נגעה בכמה כתפיים שונות במהלך סיפור אחד. זו הייתה אחת הדרכים בה היא הצפינה את זהותם של האורחים, בערבוביה ובסערה של רגשות היא יצרה את הסיפורים כגשטאלט שעכשיו הוכיח את עצמו כמוצלח במיוחד. היא עוד בעין הסערה, והשלם עולה על סך חלקיו.

▲▼▲▼▲▼▲

"..ועם זה הגענו לסוף הסיפור האחרון לערב זה. ריגשתם אותי מאוד, ונהניתי לראות אתכם זזים בכיסאות כמו שאתם רק יכולים. מה שנעשה עכשיו זה שאני אגע בכם פעם אחרונה בכתף, תקומו תתלבשו ותשבו בחזרה. כשכולם יהיו לבושים אני אצא מהחדר. את הטריקה של הדלת לא תוכלו לפספס. אל תרוצו אחריי. כמו שעושים בערבי קריאה, אני מאשרת לכם לדון בתוכן הסיפורים, חוץ מאשר לגלות לאחרים מי זה מי. הזכות הזו שמורה לי בלבד. תכירו ביניכם, תעשו חברים חדשים, ואולי גם תתראו איתם שוב אם זה יהיה תלוי בי. אני בטוחה שחלקכם צמאים, וגם אני דיברתי מספיק. תודה שבאתם." היא הסתובבה סביב המעגל, הגברים קמו להתלבש והתיישבו לפי פקודה, וכמו שהבטיחה יצאה מהחדר בטריקה. כמה שניות לפני שהמשיכה לצעוד, היא נשענה עם גבה ועם כל משקלה על הדלת, משחררת אנחת רווחה ובמבט לשמיים מברכת על כך שהערב היה כל מה שהיא ציפתה לו ויותר. היא שומעת מבפנים את קולו של אחד האורחים במעומעם אומר "אז...." ומשתתק. היא צועדת החוצה עם הסיפורים שכתבה ביד אחת, ועם רצון עז לכתוב סיפור חדש ביד השנייה.

1. שמות נרדפים- רצח, העיירה, werewolf, salem..