על מה שמכאיב

נַפְשִׁי נִקְשְׁרָה
בְּנוֹפֵי יַלְדוּתְךָ
שֶׁעֵינַי לֹא חָזוּ בָּהּ
וּבְרֵיחַ אֲדָמָה
רְווּיָה בַּרְזֶל
שֶׁנִּיחוֹחָהּ דָּבַק בְּךָ


וּבְמַגַּע הַגַּלִּים עַל
גּוּפְךָ
שֶׁשָּׁזְפָה שֶׁמֶשׁ נָכְרִיָּה
וּבֵין קִמְטֵי הַזְּמַן שֶׁיָּצְרָה
שָׁם אֲנִי
מִתְחַפֵּר

וְנִמְלְאָה נַפְשִׁי
עֶרְגָּה
לְשָׂפָה זָרָה
שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי
וְעִצְּבָה אֶת דְּמוּתְךָ
וְחִתּוּךְ לְשׁוֹנְךָ

וּכְמִיהָה
לְלֵילוֹת שֶׁל רֵעוּת
חַסְרַת דְּאָגָה
בֵּין יְלָדִים יְחֵפִים
וּשְׂמֵחִים
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אַכִּיר

וְצַעַר גָּדוֹל
שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לְנַחֵם
עֶלֶם חֲמוּדוֹת
בְּשִׁבְרוֹן לְבָבוֹ
שֶׁאִישׁ מִלְּבַדּוֹ לֹא יָדַע

וּפְלִיאָה
עַל כָּל שֶׁעָבַר
וּמָה שֶׁנּוֹתַר
וְהָאָדָם שֶׁנּוֹצַר
לְמַלֹּאות יִעוּדוֹ
וְעַל בְּחִירָה
בִּלְתִּי מִתְפַּשֶּׁרֶת