על מה שמכאיב

אַתְּ לִי
חוֹף מִבְטַח
לְדַעַת טְרוּפָה
מְקוֹם מִסְתּוֹר 
לְגוּף מוֹרֵד
שֶׁנִּבְעָר שַׁלְהֶבֶת יָהּ

הֲוָיָתֵךְ רָז
עוֹלֶה וּמִשְׁתַּפֵּךְ
בְּזָוִית חִיּוּכִי הַשָּׁקֵט
מוּל עוֹלָם מִתְרַעֵם

וּמֵהַמֶּרְחָק שֶׁמִּכָּאן
לְשָׁם וּבַחֲזָרָה
נִתְוַדַּע קוֹל,
הֵד לְבָבִי
מְמָאֵן לְהִפָּרֵד

אָנָה אוֹלִיךְ
יִצְרִי הַמִּתְגַּבֵּר,
לָכוּד בַּעֲבוֹתוֹת אֲדוֹנוֹ 
אֲשֶׁר נִשְׁתַּעְבֵּד,
מֵרְצוֹנוֹ הַחָפְשִׁי
נִרְצָע אֶל דַּלְתֵּךְ