פרדוקס ושמו בדסם

זאת השעה שהייתי מתכתבת איתו.

את כל הכאב הזה הוא ידע להכיל. ולהתמיר לעוצמה. 

אתמול עוד הייתי חזקה. היום נשברת.

יושבת בשירותים ולא מוצאת מי נמצא שם בחוץ שיצליח להכיל אותי.

לא כאבתי ככה מאז שהכרנו. 

- לא לגמרי יכולה לרשום על זה באתר של בדסמ. זה לא פוסט של בדסמ.

- לא יכולה לרשום בקבוצה של הפולי, שהרי גם הוא שם.

- איך ארשום בקבוצה של דכאון, בלי להסביר כמה זה חסר לי להוריד אותו על ארבע מצד אחד, ולהיות הילדה הקטנה שלו מצד שני.

לא במאמאזון, לא במתולתלות, לא בקבוצת זוגיות, לא בגרושים מטיילים, לא בהומור 21, לא בחובבי היסטוריה, לא לטבעונים, לא למתכוני פליאו. לזגוגיות בעינים שלי אין כרגע מקום באף קבוצה.

ועכשיו כשהלכת.... מי ידאג לי. אלף שולטים יכולים להגיד שיעשו את זה. יכולים להרביץ, להתעלל, לגזול את נשמתי. יכולים לספר שזה לטובתי. אני לא אלך איתם אני מבטיחה. אני הרבה יותר חזקה. אבל לפחות היית משאיר לי אחד שימלא את מקומך.