אל תדאגי אמא, זו רק נפילה זמנית וזה יעבור. באמפר קטן בדרך, לא יותר. החברה של הקשר הוירטואלי שלי, שהוא גם היה טיפה טיפה נשלט שלי אבל בפועל הייתי הרבה יותר שלו, כי שלחתי לו כל יום בדיוק מה אכלתי והוא בנה לי בטחון ואמונה, אמרה שהיא לא רוצה שהוא יהיה איתי יותר.
לא אמא, לאשתו זה לא הפריע. אבל החברה אמרה שזה קשה לה והיא מפנה את הזירה, והוא אמר לה עזבי אל תפני. אני אגיד לה ללכת (אוף אמא ״לה״ זה לי... חשבתי שזה ברור. הוא העדיף אותה מה את לא מבינה??)
אז לא קמתי לעבודה ולא קמתי לילדים אל תכעסי אמא. מיום ראשון בערב השתדלתי להיות חזקה אבל היום זה כבר היה יותר מדי ונשברתי. אבל הגרוש שלי - זוכרת שבגדתי בו אז עם האיש שלימד אותי לדבר? שהוציא אותי מהנישואים הדפוקים ההם? אה גם על זה לא סיפרתי צודקת.... לא ידעת מה הוא בשבילי. רק שבגדתי, עם מבוגר, נרקומן לשעבר, ושאני מתגרשת. כן הוא היה מאוד משמעותי בחיים שלי.
אז הגרוש שלי היה ועזר וזה מקסים מצידו ולא מובן מאליו. אבל כשהוא אמר שהוא הולך אמא, כל הבטחון יצא ממני. לא ידעתי איך להתמודד. אז ביקשתי שתבואי אמא, וקחי קצת את הילדים אליכם כי קשה לי. תודה שהסכמת
ואז בא החבר שלי, אישתו יצאה עם חבר שלה אז פירגנה לו. והוא הצליח למצוא בייביסיטר לילדים והוא בא אלי אמא. הוא מקסים והוא תומך בי בתוך כל החרא הזה. הוא דואג לי. וזה נתן לי מוטיבציה לראות סרט, ולקפל כביסה, ולסדר קצת, ולחמם לו לאכול, ולהכין לו את המגבות שיהיה לו כיף להכנס להתקלח.
ישבנו אכלנו ראינו סרט דיברנו. כל זה היה וחשוב שהיה ונעים שהיה. אבל הכי משחרר היה במיטה. כשהוא ליטף אותי והעביר בי חוטים של צמרמורת וכאב. כל פינה שהוא נגע בי התעוררה והסבירה כמה כואב לה, כמה קשה לה. וגנחתי ונאנחתי וצעקתי רק מזה שהוא ליטף אותי. זה היה כל כך חסר לי. והוא מזיין מעולה ויש לנו חיבור ממש טוב וכשגמרתי התחלתי לבכות. ממש לבכות. אז הוא בא וחיבק אותי (אפילו שקודם הסכמתי שיזיין אותי בפה) ואמר שזה מקסים בעיניו שאני בוכה. ואחרי שנרגעתי הוא שאל אם עכשיו זה בסדר ועניתי שכן רק... אם זה בסדר... ש... אני אביא ויברטור? וידעתי שלא תהיה לו בעיה ובכל זאת בפעמים הקודמות התביישתי לשאול. ושנינו עפנו כל כך גבוה כשזין המדהים שלו בפה שלי והויברטור על הדגדגן שלי. וכשהרגשתי אותו גומר בתוכי הייתי שמחה כל כך וגאה כל כך שאני הבאתי אותו לזה.
ואחרי שנרגענו ועוד נשאר קצת זמן אז הוא חיבק אותי וסתם דיברנו שטויות, כן אמא אני יודעת לפעמים אני אומרת לעצמי תשתקי למה זה טוב לספר לו את כל הדברים השרוטים שעשיתי בחיים? למה זה טוב לספר מה כואב ולבכות לו? עדיף אם הייתי חזקה. עדיף אם לא הייתי מספרת. עדיף שרק הייתי מקשיבה לו ומחייכת.
אבל הוא אומר שזה בסדר אמא. ונשאר. בינתיים השריטות שלנו מתאימות.
רוצה לבוא אליך פעם אמא, להגיד לך תכירי, זה בן הזוג שלי. יש לנו קשר מונוגמי מדהים. הוא גרוש פלוס שניים ועובד בעבודה מסודרת ומרוויח ממש טוב והילדים שלו חולים עלי והילדים שלי עליו. בשבתות אנחנו מטיילים כולם יחד ושהילדים לא איתנו אנחנו מטיילים קצת לבד ועושים סקס הרבה. עוד מעט נטוס לנופש לארבעה ימים כולם. בקיץ נסע לכמה ימים באילת.
אבל הקשרים שלי שרוטים אמא. זה לא עניין של העדפה או החלטה אני מצטערת. זה פשוט מי שאני לא כי בחרתי ולא כי רציתי. אני לא תמיד אוהבת את עצמי. אבל לאורך הדרך לפחות יש אנשים שיודעים מי אני באמת, ולפרקים אפילו אוהבים אותי, והם החברים האמיתיים שלי. הלוואי שגם את ואבא הייתם מאלה.
אבל אתם מקסימים בדרככם שלכם. ואם לפעמים אני שותקת אמא, תתנחמי בזה שיש אחרים שאיתם אני כן מדברת.