בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

פרדוקס ושמו בדסם

מתחברת לעולם של יצרים ממקום רך ומנומס.
לפני 7 שנים. 28 במרץ 2017 בשעה 1:17

את יד ימין הוא שם לי מאחורי הגב.

צירף אליה את שמאל.

זו לא הפעם הראשונה שאני על הבטן והוא בתוכי והידיים לא יכולות לזוז. שנינו יודעים ששנינו אוהבים את זה.

אבל פתאום מרגישה בד על הידיים, מתלפף סביב פרקי כף היד, מופתעת ונרגשת.

וכשהוא בסיבוב האחרון מהדק את הקשר, התחושה כל כך מפתיעה ומדהימה, שאני שוכחת איפה אנחנו וצעקה בורחת לי מהפה.

״שקט״

ושותקת.

ונכנס בכוח. לא משהו שאני יכולה לספוג מאדם אחר. רק ממנו. אבל מגביר ומגביר וזה כואב והרגליים נסגרות.

״מי אמר לך לסגור את הרגליים?״

״אבל אני לא יכולה את זה בלי לצעוק״

״קחי, תנשכי את זה״

ואז מרגישה את הבד מהידיים נמתח ונכנס לפה (הממ... גופיה צבאית מסתבר) ומשחרר אותי ממחשבות מיותרות ומסובכות, ונושכת בכוח שלא ידעתי שיש ולא צועקת. ועפים ביחד.

וכשנגמר והוא שוכב מעלי ומחבק אותי, מחייך ושואל ״אז איך זה להיות נשלטת?״ ולא זוכרת מה עניתי אבל יודעת מה התשובה שלי עכשיו. איתך זה כיף. אחרי תקופה שכבר מכירים, שמבינים את האופי של הקשר.

 

״טוב ממי, אני יוצא לפטרול. אני נועל עלייך את הדלת. תתנהגי יפה״


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י