עוד מעט הם יגיעו.
ההורים ואחי, והגרוש שבסוף (לשימחתי) גם מגיע.
יהיה כנראה די מעצבן, לקרוא הגדה עם שני ילדים ורוסי כופר זה לא מתכון להצלחה.
נונה רוצה להופיע בארבעה ריקודים עם הבובות שלה. מעניין איך זה יעבור....
וצ׳וק כבר גיבש יחד איתי אסטרטגיה למקרה ששרים (במקום לסתום את האוזניים ולצרוח, ללכת לחדר ואסור טאבלט).
ועוד לא הכל מוכן ואני גמורה, נחה קצת במיטה כי נגמרתי היום.
ובכל זאת, מתרגשת קצת ושמחה קצת על זה שסוף סוף הבית סוג-של נקי. רחוק מנקיון לפסח, אבל לפחות עבר הפחד שמשרד הבריאות יכריז עלינו כאיזור שאינו ראוי למגורים (:
אם הייתי יודעת שאחרי שהכל יגמר יש עם מי להכנס למיטה, לקרוס ביחד אל שינה נעימה, הייתי רגועה יותר.
אולי בשנה הבאה.....
נ.ב -בשנה שעברה בפסח הייתי בדיכאון עמוק. לא הצלחתי אפילו לשבת בסדר מעבר לשעה. בקושי התלבשתי. ירדו לי דמעות תוך כדי. הייתי עם הילדים אצל ההורים והגעתי לרמת חרדות שהייתי צמאה ולא יצאתי מהחדר לקחת מיים כדי שלא להתקל בבני הבית. לא חלמתי שהשנה אעמוד על שתי רגליים ואארח בבית שלי.
אז למרות שאני לא מאמינה באלוהים, המשפט היחיד שעולה לי זה ״תודה לך בורא עולם על השפע והטוב שהבאת לביתי וליקיריי בחג הזה״.
לא לקחת כלום כמובן מאליו. אמן.
