פרדוקס ושמו בדסם

אני אקח את הפצע הזה שאני מתאםקת לא לקרוא לו ״אני״, 

כי הוא לא אני - גם אם לפעמים הוא מרגיש שהוא כל כולי - הוא רק פצע שכואב לי. 

אז אקח את הפצע הזה שיש בתוכי

ואביא אותו אליכן

בתקווה

שההתנהלות שלכן

(שהיום אני מבינה שלא קשורה אלי. להבדיל ממה שנהגתי לחשוב, היום אני מבינה שאני לא מרכז העולם ולא כל מילה של מישהי אחרת קשור אלי).

אוף

המחשבות

הדברים האילו בסוגריים

בין הפסיקים לנקודות

לא נותנות לי להשלים משפט אחד חשוב.

אז-

אקח

את הפצע הזה שיש בי

ואביא אותו אליכן

ואקווה

שההתנהגות שלכן

לא תפזר עליו מלח שורף

אלא להיפך

תנחם

ותרגיע

ותרפא

-- (זו אני, בתגובה לא הגיונית ולא סבירה בעליל לזה שכולה אני מנסה לצאת מהאוטו לחוג) --