פרדוקס ושמו בדסם

נתקעתי ליומיים בלי התרופות.

אולי בגלל זה בוכה ככה עכשיו.

היום כבר לקחתי, אולי זה טיפה מאוחר.

הייתי קצת חולה אתמול, וגם הבת שלי הקיאה. אולי בגלל זה בוכה ככה עכשיו.

יושבת לבד כרגע. לא אחראית על אף אחד. אף אחד לא אומר ״אמא״. אף לקוח לא מתקשר. אף מנהל מנהלת או ״עמית לעבודה״ לא צריך ממני כלום. אז מותר לי. להשבר. להיות חלשה. אולי בגלל זה אני בוכה עכשיו.

יש לי את הכלוב ואת הבלוג שלי. לעיתים נראה שזו המתנה הכי גדולה. אבל אולי, אם לא היה לי את המקום הבטוח הזה, כן הייתי נכנסת לחוג בסוף, ולא הייתי

יושבת

ובוכה

כאן

עכשיו

(ואולי כן).