אני פוחדת לצאת החוצה מהבית.
כי אני פוחדת להיות חולה. כל פעם שאני מצליחה לקחת את עצמי בידיים, אני נהיית חולה.
אני פוחדת למדוד את ההיקפים שלי
כי אז אחשף לאמת לא נעימה.
אני מנסה.
באמת שאני מנסה.
להתרומם.
להלחם.
להתאמן.
אבל אז - אני חולה.
עכשיו שוב.
ב-2016 הייתי חולה 6 פעמים עם דלקת גרון. אף פעם לא היה לי דבר כזה. אולי אני טועה בספירה.
אני פשוט לא מצליחה להתרומם.
בזמן האחרון אני מגבילה את הילדים לשעתיים של מסכים ביום.
וזה ממש משנה אותם. בעיקר אצל הבת אני רואה שינוי לטובה.
היא הלכה לחברה והאמא שלחה שהבנות משחקות בנחת בבובות.
והבנתי שאני לא יודעת להעסיק את עצמי ללא מסכים.
אני יכולה לסדר את הבית
אני יכולה לצאת להליכה
אבל אני לא יכולה לעשות כלום כשאני חולה
ישבתי עכשיו על הספה ראיתי סרט
באמצע הסרט התחלתי לבכות
זה לא קשור לסרט
זה קשור לדכאון
זה קשור לקולות האילו בראש שאומרים שאני לא מספיק טובה
שאיך אני אלך לעבודה מחר, כשב9 אני צריכה להיות אצל הרופאה
שמה יהיה עם הילדים
שאולי אם הייתי עושה עכשיו סקס הכל היה עובר
(זה היה בא שוב אחכ)
שאין פתרון
שהכל אבוד
ושאני שמנה
כל כך שמנה
שאסור שיראו אותי בחוץ
אני יודעת
שזה לא נכון
וזה עוזר לי לכתוב את זה כאן עכשיו
רק אין לי שום מושג איך אני אמשיך
ברגע שהמקלדת תעצור
