לפני 6 שנים. 7 במאי 2017 בשעה 4:23
בחוץ יש אור.
צאי וגעי בו.
כל כך הרבה שנים ועדיין
לא מבינה מדוע
אני יושבת פה עכשיו
ולא יכולה לזוז
כל כך הרבה שנים ולא יודעת איך להתמודד
עם כל הכאבים
הפיסיים, הנפשיים
שבשנייה הזו חולפים בתוכי
כל כך הרבה שנים ועדין מופתעת
מחוסר היכולת של הגוף לזוז
מזה שהמוח אומר רק הושיטי את היד ותעני להודעה
והיד לא זזה
והמוח מפחד
מכל קשר אנושי
שלא יראו
שלא ידעו
גם אילו שכבר יודעים
שלא יתרחקו
שלא ארחיק אותם
שלא אנעץ את הקוצים שלי בכוונותיהם הטובות
שהרי
הכי קל
לפגוע במי שקרוב.
אל אנשים רחוקים אני תמיד נחמדה. הגיון הפוך שכזה.
בחוץ יש אור עכשיו. לו הייתי שם לראות ודאי הייתה הרגשתי משתפרת.
אך אין בי את הכוחות לעבור את מעט המטרים שמפרידים כרגע ביני, לבין הבחוץ.