פרדוקס ושמו בדסם

אתמול חזרתי קצת לטינדר ולok cupid.

אני אנסה לתמלל את התהליך המחשבתי שעובר עלי, שלב אחר שלב:

- ״המממ, מספיק לפחד. אני מוכנה לקשר. הגיע הזמן״

- פותחת טינדר

- פרופיל ראשון ושני יושבת, קוראת, מסתכלת בכל התמונות. לא מתאים.

- מאבדת סבלנות מתחילה להעביר על סמך התמונה הראשונה, ורק אם מישהו נראה לי פותחת את הפרופיל.

- הי הוא חמוד.... פותחת את הפרופיל ומחפשת למה *לא*. רחוק מדי /

בלי ילדים /

חתיך מדי, אז הוא בטח לא ישים עלי או סתם מניאק /

לא נראה טוב / 

לא רשם תיאור /

רשם תיאור אבל התיאור לא נראה לי 

- לא הצלחתי למצוא למה לא? עושה לייק. הי, גם הוא עשה לי לייק! לשלוח הודעה? בשביל מה, נקשקש נפגש ואז או שאני אברח ממנו או שהוא ממני. 

וחוץ מזה גם ככה טינדר זה לא רציני. עוברת לok cupid, מתחילה את כל התהליך מהתחלה.

-- ובינתיים, בפן הנפשי, מתהפכת מתקווה וחוזקה ליאוש וחולשה. ומתחילה להזכר באהבות שהיו לי, וכמה הן חסרות לי, וכמה תמיד היה בהן משהו שהוא לא מה שהייתי רוצה.

אם נזכרתי פתאום בשישי בקצין הלשעבר-שלי, ורציתי כל כך לשלוח הודעה, אבל אני יודעת שבשישי בבוקר הוא עם אישתו, זו הוכחה מספיק טובה לזה שלא צריך לחזור לקשר הזה.

ועוד אחד, לא בטוח שכתבתי עליו. עברה מעל שנה ובכל זאת פה ושם הוא צץ בזכרון. בווטסאפ שלו כבר תמונה עם בת זוג. הזדמנות שהתפספסה לזוגיות אמיתית. איפשהו יודעת שזה לא זה, ואיפשהו האגו היה רוצה שהוא עדיין יהיה חולה על התחת שלי.

אוף, מה יהיה.