מבין כל המצבים שיכולתי לבחור,
בחרתי עכשיו בשתיקה.
היא מרחיקה ממני אנשים ורעש,
היא אופפת אותי ומנחמת.
אני ממלאת את השתיקה שלי בטקסטים, בהרצאות ובסדרות/סרטים קלים לעיכול.
אקשן ודרמה הוליוודית,
מפחדת להפגע.
רעיונות פוגעים בי.
קצת מתגעגעת לתקופת הילדות.
הרבה בעיות היו זהות. הרבה חמורות יותר בהרגשה כי לא הבנתי מה קורה.
אבל מדי פעם
אחי היה משחק במחשב
או קונה ספר
או מגלה סדרה
ואני רק הייתי צריכה להיות שם.
אני לא יודעת להסביר את ההרגשה הזו שמוסיקה יכולה פיסית לכאוב
שרעיון חדש הוא דבר שמחריד
שהצורך לבחור משתק
בא לי לפעמים
שיד נעלמת
תניח מולי בדיוק את מה שנכון לי לאותו הרגע
את היצירה שתגרה את המוח בצורה המתאימה ביותר לי.
אני מניחה שאצל רוב בני האדם
המרכיב הנפשי הוא לא עד כדי כך עיקרי
אם קרה והם ראו סרט שלא מצא חן בעיניהם, אז זה כל מה שזה. סרט לא מוצלח.
לעומת זאת אצלי? תילים על גבי תילים של מחשבות ורגשות. איך עושים שקט בתוך כל החרא הזה? עכשיו למשל, פשוט הולכת לישון
