סתם חוטים של מחשבות
- אני לא זוכרת את הפעם האחרונה שלא כאב לי פיסית. אני מתפקדת והכל בסדר (ותודה לעולם על זה) אבל כואב. ממש כואב. בעיקר הבטן, הגב, הכתפיים, הגרון. תמיד על קטנה, לפעמים מתפרץ.
אני אוהבת אותך
בבקשה תסלחי לי
אני מצטערת
תודה
- ״זה לא יפה להגיד על עצמי אבל התרגלתי שאני תמיד הכי חכם. בבית הספר, בטכניון, בעבודה. עד שהגעתי לפה״.
ואז הייתה לי הקלה מסויימת. זה לא שלא השתדלתי מספיק.... זה פשוט או שכן או שלא.
- פעם גם הייתי הכי חכמה שיש. זה הפסיק בשלב מסויים. הצד הנפשי חזק יותר.
- הוא אוהב אותי כשאנחנו בעבודה. הוא שומר עלי. העבודה חזרה להיות מקום תומך. לפחות לבינתיים.
״אל תלחצי,
תקחי נשימה.
עזבי את התמונה הכללית,
פשוט תעברי עליהם אחד אחד.
עבודה מקצועית כמו שאת יודעת.
אין לחץ.״
תודה אבא.
- daddy issues בשילוב של משחק עם ״אבא״ של העבודה בשילוב מסיבת פרידה לאבי הביולוגי זה מכריח להסתכל על צדדים שונים שלי ולהשלים איתם.
- או׳הופונופונו אם כתבתי את זה נכון אני רוצה צלש
- לאכול טוב, לישון, להתאמן. חשוב מאוד. אבל הגוף עדיין כואב.
מעניין אם יום אחד אדע מה זה.
- כנראה שארזה רק אם אחזור לאכול טבעוני וללא גלוטן. אבל פאקקקקק אין לי כוח לארגן את זה. ההיכרות עם הפליאו היא אסון תזונתי בשבילי. אולי זה נכון לאחרים, אבל ליישם את העקרונות ״רק״ להמשיך לאכול לחם, פסטה.... 😂😂😂😂
אבל איך אפשר לחזור עכשיו לקינואה עם בצל וגזר????
- אלי
תן לי את האומץ
לשנות את שיש ביכולתי לשנות
_____ לקבל את שאין ביכולתי לשנות
ואת התבונה להבדיל ביניהם
מעניין מה היה קורה למוח שלי
בלי תרופות
ובלי סמים
מעניין אם זה היה משנה משהו
או שהתמודדות הנפשית היא שדפקה אותו
- היום הרגשתי שטוב לי ושאני בדיוק במקום שאני רוצה
- איש שאהבתי ואהב אותי פעם אמר לי בסיטואציה שהייתי במצב לא טוב שאי אפשר להבין אותי. שאני לא קוהורנטית.
יכולה להגיד עליו הרבה דברים,
אבל הוא לימד אותי לדבר.